בס"ד
תרומה – נותנים או
לוקחים? / לפרשת תרומה / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל
פתיחת הפרשה המדברת על
איסוף חומרי הגלם לבניית המשכן – נשמעת תמוהה כאשר מדקדקים במילים ( כה, ב):
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ
תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:
דבר זה תופס מיד את
תשומת ליבו של רבינו (אות א):
לשון ויקחו בלתי צודק,
וראוי לומר 'ויתנו' לי תרומה. וגם תיבת 'לי' מיותרת.
שתי שאלות עולות כאן:
אדם 'נותן' תרומה לעני, ולא 'לוקח' תרומה לעני. ועוד: מה מוסיפה המילה
"לי"? היה די לומר "ויקחו תרומה". בהמשך יעמוד הרב גם על
המילה הלא ברורה – "תרומתי", ולא סתם "תרומה".
הרב מסביר בתשובה אחת את
כל הקשיים הלשוניים:
ויתכן שבא לרמוז שמה
שנותנים - משלי הם נותנים ולא משלהם כי 'לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות',
הנחת היסוד שאיתה יוצאים
לדרך היא שכל מה שיש לנו – הוא מאיתו יתברך, וגם שלו. הראייה היא שכל מה שברשותנו
הוא בעצם פיקדון אצלנו.
על כן לא אמר 'ויתנו' כי
כל מה שיתנו אינו משלהם שיצדק בהם לשון 'נתינה' ואמר 'ויקחו' ומפרש שלא אמר 'ויתנו'
יען 'כי לי כל הארץ'. ולזה סיים תקחו את 'תרומתי' ולא 'תרומתם' גם לרמוז...כי
התרומה אשר יתנו אינה שלהם רק היא תרומתי...
ה' מצוה לקחת ממה שהניח
אצל עם ישראל, וזו היא תרומתי – ולא תרומתם. הרכוש הזה שייך לקב"ה גם בשבתו
בבתינו
...וגם יתיישב ייתור
תיבת 'לי' להורות זה כי הוא 'לי-משלי'...
בכמה מקומות בתורה
המילה "לכם" נדרשת כ"שלכם", כמו בארבעת המינים, שכידוע ביום הראשון אין אדם יוצא בלולב
שאינו שלו. רבינו מרחיב דרשה זו מהמקור ההלכתי לפרשנות הפסוק: יקחו לי – משלי, כדי
ללמד גם בזה שמקור הכל והטוב הוא מהקב"ה. אחרת המילה "לי" מיותרת לחלוטין.
בזה למעשה התורה מציגה את המקור לדבריו הנרגשים של דוד המלך בפנייתו לקב"ה לאחר
איסוף התרומות לבניית בית המקדש (דברי הימים א כט, יב – יד):
(יב) וְהָעֹשֶׁר
וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה
וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל:
(יג) וְעַתָּה
אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ:
(יד) וְכִי מִי אֲנִי
וּמִי עַמִּי כִּי נַעְצֹר כֹּחַ לְהִתְנַדֵּב כָּזֹאת כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ
נָתַנּוּ לָךְ:
