בס"ד
אפליה - שורש הדינים! /
לפרשת שופטים/ מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
במקומות שונים,
חז"ל מפרשים ציוויים שנאמרו לשופטים, ככאלה שמחייבים את כלל הציבור. כזה הוא
למשל הציווי "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט, טו) שנאמר בפשוטו לשופט,
אולם ממנו ציוו חכמים "הווי דן את כל האדם לכף זכות" (בבלי שבועות ל,
א).
רבינו ילמד תוכחה קשה
נגד תופעה נוראית שהיתה בזמנו, אולם נראה שהדברים נוגעים לא פחות גם לימינו (אות
ד):
"כי יפלא ממך דבר
למשפט, בין דם לדם, בין דין לדין" וגו' (יז, ח). אפשר לומר שבא לרמוז על
שלפעמים רואים מדת הדין בר מינן מתוחה: פטירות משונות, עוד זה מדבר וזה בא צרות
שונות ומשונות. והאדם מתפלא על משפטו יתברך, מפני מה חרי האף הזה?
פעמים שאדם פוגש תופעות
קשות של חולאים משונים ואף מוות לא אלינו. הוא תמה: מדוע
אין רגע של מנוחה בין צרה לצרה? נפלא ממנו, נסתר ממנו, דבר המשפט, משפטו של בורא
העולם. אם כן, מדוע זה חלילה עלול להגיע?
התשובה לזה על השנאת חנם
וההפליה שעושים אנשים ראשי ציבור "בין דם לדם", זה אשכנזי וזה ספרדי, זה
מרוקאי וזה טוניסאי, "בין דין לדין" דינו של עובד זה לדינו של עובד זה,
זה מגיע לו נקודות יותר, ומשכורתו יותר וזה לא מגיע לו. עובר זה עושה מה שהוא לא
כהוגן מגיע לו פיטורין או עונש אחר, וזה עשה דברים יותר גדולים גניבה וכדומה, ובכל
זאת משתדלים לראות לו איזה דרך לעשות לו הכל חלק (חי"ת קמוצה), כאילו לא עשה
כלום. "ובין נגע לנגע" שרואה נגְעי אחרים ולא רואה נגעי עצמו, או נגעי
חביריו האוהב אותם,
ישנה הפליה (או 'אפליה'.
שתיהן אפשריות בהקשר זה. ראו כאן)
בין אנשים, וזה שורש הרע!
התורה מתארת 3 סוגי
הפליות: א. בין דם לדם – בין יהודי ליהודי מעדות שונות. ב. בין דין לדין – אדם שנותן
ללא כל הצדקה שיפוט שונה לאנשים שונים, מה שמשפיע על מעמדו ושכרו, וכן על היחס לתקלותיו.
ג. בין נגע לנגע – בין מבט 'מטהר' לנגעי ובעיות עצמו וחביריו, למבט 'מטמא' כלפי
נגע הרחוקים ממנו.
כשאדם מסתכל על עם ישראל
במבט מעוות כזה, הדבר מקרין גם ליחס של הקב"ה אלינו, יחס קשה שנראה כשיפוט
מחמיר ולא מובן.
זהו "דברי ריבות
בשעריך", וזו סיבה שגרמה מדת הדין חס ושלום,
ומה הפתרון? בית המקדש,
מקום האחדות הלאומי:
וחובת האדם "וקמת
ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו", שאין בו לא שנאת אחים
ולא פירוד לבבות.
בית המקדש בהדרו ותפארתו
היה המרכז אליו התנקזו כלל ישראל, מכל השבטים ומכל קצוות הארץ והעולם. שם כולם
הרגישו עבדי ה'. אין אחד יכול לומר שהוא בן אהוב יותר לפני ה' לפי מוצאו, אלא לכל
היותר לפי מעשיו ומאמציו הרוחניים. העולה למקדש היה מקבל מבט מאוזן על עצמו
ומעמדו, ובכך היה מתרחק משיפוט שלילי ומפלה כלפי יהודים אחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה