בס"ד
שני עצים בתוכנו... /
להפטרת פרשת ויגש / מתורת רבנו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
האיחוד המחודש של יוסף
עם שאר המשפחה משתקף היטב בחזון בדברי יחזקאל שנקרא בהפטרה. חזון בו עם ישראל
המפולג בין 2 השבטים המרכזיים, חוזר ומתאחד בדור הגאולה.
רבינו לוקח את מסר
החיבור ומשליך אותו לחיבור הפנימי, בחייו של האדם (אות טז):
"ואתה בן אדם קח לך
עץ אחד, וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו, ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ
אפרים, וכל בית ישראל חבריו. וקרב אתם אחד אל אחד, לך לעץ אחד" (יחזקאל לז,
טז-יז). אפשר לרמוז בזה מה שידוע שהאדם מחויב לתת פרנסה רוחנית לנשמתו כשם שהוא
נותן פרנסה לגוף, וששניהם קשורים יחד. כי אם האדם לא יפרנס הגוף לא יכול לפרנס
הנשמה, כי לא יהיה לו כח לזה. ואם האדם יפרנס רק את הגוף ולא הנשמה גם כן לא יהיה
לו קיום, כי אי אפשר לגוף לחיות בלי נשמה.
שאלת היחס בין העולם החומרי
לרוחני מלווה את האנושות מאז עומדה על דעתה. המאבק המתמיד בין שניהם הוליד גישות
המקצינות לריחוק מהגוף עד כדי סיגוף, ולקיצוניות של נהנתנות פיזית חסרת גבולות,
שפעמים רבות היתה קשורה לסגידה לכוחות אלה. התורה הקדושה מדריכה לתת לכל כח את
מקומו ההכרחי. חיזוק הגופניות כדי לבנות כלי חזק להוצאה לפועל של רצון הנשמה,
וחיזוק הרוחניות כדי לתת משמעות קיומית לאדם, ואולי אף יותר מכך: להצדיק רוחנית את
קיום האדם.
וזהו רמז הפסוק "ואתה
בן אדם קח לך ע'ץ אחד", רמז לגוף. על דרך שנאמר (דברים כ, יט) "כי האדם
ע'ץ השדה", "וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו", להתאמץ
ולהתרוצץ לפרנס גופו וגם בני משפחתו, וגם לעזור לחבריו הזקוקים עזרה גשמית.
האדם נמשל לעץ כידוע.
הרב רומז שהעץ הראשון של יהודה הוא העץ הגשמי. אמנם אין די בעיסוק בחומריות שלך
אלא גם בחומריות של הסובבים אותך – משפחתך, וגם הנזקקים שבעם.
וכנגד זה גם כן "ולקח
לך ע'ץ אחד", רמז לנשמה שהפרנסה שלה תורה ומצות הנקראים 'עץ', על דרך שנאמר
(משלי ג, יח) "ע'ץ חיים היא", ולא רק לנשמתו, אלא גם "ליוסף"
רמז לבניו הנוספים ונולדים להיות "ע'ץ אפרי'ם" לפרות ולרבות בתורה
ומצות, ולא רק משפחתו, אלא "כל בית ישראל חבריו" לזכות את הרבים.
העץ השני הוא התורה,
הרוחניות, "עץ חיים". גם שם יש לדאוג לא רק לעצמי אלא למשפחתי ולכל
ישראל (כאן מופיעה המילה 'כל', "וכל בית ישראל...", מה שלא מופיע בעץ
יהודה). יהודי אמור לשאול את עצמו 'כיצד אני מרבה תורה ומזכה את הרבים?'.
המשימה היא לחבר אותם
לחיים הרמוניים, שלמים ומדוייקים:
"וקרב אותם אחד אל
אחד", לפרנס את שניהם הגוף והנשמה שוה בשוה, ובזה יהיו הגוף והנשמה לעץ אחד,
עוזרים אחד לשני.
אם אדם ער לחשיבות של כל
אחד מהכוחות במקומו, הרי שבכך הוא מעלה את עצמו ואת העם במסילה העולה בית אל לחיים
של שלמות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה