יראת שופט ויראת שמים

 בס"ד

יראת שופט ויראת שמים / להפטרת פרשת מקץ / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

'חכמת שלמה' הוא ביטוי שגור על פיהם של אנשים. האירוע המכונן שהראה כי מדובר על רמה אחרת של חכמה מופיע בהפטרתנו ב'משפט שלמה'. לאחר ההצעה המתוחכמת לחתוך את הילד, ומתוך כך הגילוי מי האם האמיתית, מגיב העם כך (מלכים א ג, כח(:

וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי  חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט:

מקשה על כך רבינו (אות טז):

יש להבין אם המלך היה פקח וידע להוציא משפט לאשורו, למה יש להם לפחד ממנו, הלא הפחד בא מרוב הגבורה של כנגדו, על דרך שנאמר (במדבר כב, ג) "ויגר מואב מפני העם כי רב הוא", אבל לא מצאנו בני אדם מפחדים ממי שהוא חכם.

מה יש לפחד ממלך חכם? אדרבה, מפחיד אם המלך לא חכם, כפי שמעידה ההיסטוריה הקרובה והרחוקה, בארץ ומחוצה לה... כדי לירא, לחשוש, יש צורך בסיבה, ומה הסיבה אצל שלחמה החכם מכל אדם?

ואפשר לומר על פי מה שכתב רש'"י ז"ל (על פסוק כז דיבור המתחיל "היא אמו"): "בת קול יצאה ואמרה, היא אמו!". ולכן כשראו ישראל איך מן השמים עוזרים לו לדון דין אמת, יראו ממנו, ולא יכלו להתנהג ברמאות.

מי שפחד היו הרשעים שהבינו שמערכת המשפט בישראל השתנתה לגמרי: אין כאן עוד חכמה אנושית המנסה לפצח את מעשיהם הנסתרים של בני האדם, אלא עזר אלוהי שמיימי שהולך ללוות את המלך בעשותו צדקה ומשפט, ולשבור זרוע הרשעים. כל זמן שהיה זה מלך בשר ודם, חכם ככל שיהיה, זה 'קרב מוחות', ולעיתים יש 'הצלחות' לעבריינים. אולם כאשר ה' יתברך, הבוחן כליות ולב, שממנו איש לא ייסתר במסתרים, הוא המסייע למלך, הדבר מעורר גם יראת שמים, וזו היראה שמתאר הנביא.