יום חמישי, 21 באפריל 2022

לחיות נכון. לחיות תורה.

 לחיות נכון. לחיות תורה. / לפרשת אחרי מות / מתורתו של רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל

חכמינו לומדים, שאדם הנמצא בפיקוח נפש יכול לעבור על המצוות. הפסוק הוא בפרשתנו (פרק יח, ה): 

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם:  אֲנִי, ה'.

הדרשה: "וחי בהם – ולא שימות בהם".

אמנם, זוהי דרשה הלכתית. בפשוטו של דבר, התורה אומרת במילים הכי ברורות: התורה מעניקה חיים. התורה מדריכה לחיים. התורה מכוונת לחיים. כך כותב רבינו משה כ'לפון הכהן (יד משה, אחרי מות, אות ו'):

אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. נראה לי שהכתוב הזה כולל החיים הגשמיים והחיים הכלליים - והוא התמדת האומה ונצחיותה; והחיים הרוחניים, לחיי העולם הבא עולם הרוחני.

המושג "חיים", אינו מדבר רק על פעילות מוחית ודופק הלב. מדובר גם על מערכת קיומית-הרמונית, לפרט ולכלל, לגוף ולנשמה. חיים פיזיולוגיים, ללא מוסריות אינן ראויים לכינוי חיים, "רשעים בחייהם קרויים מתים". וכן גם אם אדם חי בצורה נכונה וראויה, אבל בחברה מעוותת, גם חייו אינם חיים במלוא מובן המילה. התורה, באה להדריכנו כיצד לחיות את החיים במלוא תוקפם והדרם.

שכל תרי”ג מצות, המשכיל בהם ימצא ג' תועליות: תועלת הגוף, תועלת הממון. תועלת הנפש.

וכמעט שבכל מצוה ומצוה ימצא המעיין טעם גופניי לתועלת האדם ממש בדרך טבעיי.

תועלת ממוניי והיא החברה האנושית האחוה והישוב המדיני.

תועלת נפשיי, לזכר את הנפש והנשמה להיות כמלאכי רום זוכה אל המקום הראוי בעולם הבא הנצחיי והרוחני.

בכל מצווה, ניתן למצוא 3 מימדי תועלת: לגוף, לחברה ולנשמה. הרב מונה כמה דוגמאות של מצוות ואיסורים, שיש בהם תועליות גופניות: איסור אכילת דם, צום כיפור ואיסור נידה. עיינו שם.

הרב מחדד יותר את ההגדרות, והוא מחלק את כל המצוות לששה חלקים, לפי התועלות המרכזיות היוצאות מהן לחיי האדם והאומה, כאשר הוא מתבסס על החלוקה הקטגורית של דוד המלך:

...ובדרך כלל לענ”ד דכל המצות נחלקים לששה. א') אמונת ה' וכל הנלוה לזה ונקראים בשם ,,תורת ה' ”. ב') מצות המעידים על מציאותו ויחודו ברוך הוא והשגחתו. כמו מצות ציצית. תפילין. מזוזה. מילה. פסח. וכיוצא. ואלו נקראים ,,עדות ה"! ג') המצות הישרים שהם לפנים משורת הדין, כחנינת עני ואביון, אלמנה וגר, ושאר מצות החסדיות. ואלו נקראים ,,פקודי ה'". ד') המצות התלויות בעניני אישות. לקיחת האשה בקדושין. גירוש האשה בגט והנלוה. אלו נקראים בשם ,,מצות ה'". ה') מצות התלויות בבית כנסת ובית המדרש ומקדש, ושמירת הטהרה. אלו נקראים "יראת ה'". ו') המצות התלויות בממון והגוף במה שבין אדם לחבירו. ואלו נקראים .,משפטי ה' ".

ואולי לזה כיוון דוד המע"ה, באמרו (תהלים יט) "תורת ה' תמימה וגו' משפטי ה' אמת צדקו יחדיו". ובזה כלל כל סוגי המצות הנ”ל. ובכלל מצות עשה, יש גם כן מצות לא תעשה הנילווים להחלקים הנזכרים.

הקטגוריות: 1. תורת ה' – ענייני האמונה. 2. עדות ה' – מצוות שבהן אנו מעידים על השגחת ה'. 3. פקודי ה' – מצוות לפנים משורת הדין. 4. מצוות ה' – ענייני קדושת המשפחה. 5. יראת ה' – מצוות הקשורות לכבוד המקדש והמשכן. 6. משפטי ה' – מערכת המשפט ההלכתית.

הרב מביע בסוף, את רצונו לכתוב ספר שיסדר את כל המצוות לפי תועליותיהם על פי חלקיהן. למיטב ידיעתי – לא זכינו לאורו, וחבל.

שנזכה לחיות חיים מלאים ושלמים, חיי פרט ואומה, אמן.

 

בין קריעת ים סוף למות בני אהרון

 בין קריעת ים סוף למות בני אהרון / לפרשת אחרי מות ולשביעי של פסח / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

רבינו מזכיר מדרש פליאה, המחבר בין שני דברים שנראה שאינם קשורים:

בקרבתם לפני ח' וימותו. איתא במדרש, והובא להרב מדרש יהונתן (לר' יהונתן אייבשיץ, עמ' 51), "כשמתו בני אהרן אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה למה קרעת את הים לפני ישראל??",

המדרש מציג את תלונת המלאכים בכאבם על מות בני אהרון. הם טוענים שלא היתה הצדקה להעביר את ישראל בים סוף (חלילה). מותם של בני אהרון מעיד כי ההנהגה שגרמה להעביר את ישראל בים סוף, לא היתה מוצדקת!

מה הקשר בין הדברים? רבינו מזכיר את תשובת ר' יהונתן אייבשיץ, עיינו שם. לאחר מכן הוא מביא את הסברו:

...ונראה לפרש...לפי דרכו על פי מה שכתב הוא בעצמו בפרשת בשלח, "דכשאמר הקב"ה לים שיקרע אמר הים הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז ומה נשתנו אלו מאלו ואמר הקב"ה הללו עשו תשובה" ע"ש, ומזה מוכח דהתשובה מועילה אפילו לחטא גדול כעבודה זרה, וכמו שאמרו ז"ל "תשב אנוש עד דכ"א", נוטריקון (=ראשי תיבות) ד'ם כפיר'ה אש'ה, שאפילו עונות חמורים כאלו [שפיכות דמים, עבודה זרה, עריות] מועילה בהם התשובה.

ידוע מדרש חז"ל על קטרוגם של המלאכים על מעבר ישראל בים סוף. הרי לכאורה הם אינם ראויים. הם עובדי עבודה זרה כמו המצרים, ומדוע הללו יטבעו והללו יינצלו? הקב"ה ענה להם שישראל עשו תשובה.

כוחה של תשובה, עצום הוא. הוא פועל גם על 3 עבירות החמורות, לא אלינו. הדבר רמוז באחד מהפסוקים המדברים על תשובה, "תשב אנוש עד דכא". המילה "דכא" רומזת אליהן.

אם כן, מתברר הקשר בין האירועים: בחינת כוחה של התשובה בהקשר של חטא העגל:

וז"ש "כשמתו בני אהרן", והיינו בחטא העגל כאמור, "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה למה קרעת את הים?", והלא גם ישראל היו עובדי עבודה זרה! ועל כרחנו צריך לומר, כיון דחזרו בתשובה נמחל להם, ותשובה מועלת אפילו לעבודה זרה! ואם כן, גם אהרן הלא עשה תשובה, ולמה ייענש??

זו זעקת המלאכים! מדוע כוחה של התשובה של אהרון, לא הועילה להציל את בניו של אהרון??

גם אצל ר' יהונתן אייבשיץ, וגם אצל רבינו,  הזעקה הזו נשארת חסרת מענה....

 

שנזכה לבשורות טובות, לחג שמח, ולשבת שלום

 

רועי

יום רביעי, 13 באפריל 2022

בניסן עתידין להגאל? ומה זה "ליל שימורים"?

בס"ד



בניסן עתידים להגאל? ומה זה ליל שימורים? / להגדה של פסח / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

קטע הפתיחה של ההגדה, "מה נשתנה", נושא בתוכו רמזים רבים, ומשמעויות רבות עוצמה להווה ולעתיד. לרבי אלטר יש פירוש על הגדה של פסח, "אם הבנים שמחה". הוא מביא 30 (!!!) הסברים, רמזים ומסרים שונים הטמונים בקטע זה. נלמד אחרון שבהם:

השתא הכא וכו'. נראה לפרש בשני אופנים והוא כי ידוע שגאולת מצרים היא נותנת בטחון בגלות הזה שלא נתיאש מן הגאולה חלילה, כי משתי סיבות יעלה על לב ח''ו להתיאש מהגאולה, והם: א') מצד אורך הגלות. ב') מצד חוסר קיום התורה והמצות.

אדם שהיה חי בגלות המרה והארורה, שהתארכה ללא צפי לסיום חלילה, היה יכול ליפול בזרועות היאוש. אומר רבינו: הבט על גאולת מצרים, ומשם תשאב כוחות ואמונה! הרי היאוש יכול להגרם או מצד זה, שאין תהליכים של שינוי, והן מצד זה שנראה שעם ישראל לא בכיוון חלילה...

אך מגאולת מצרים נבין, אפילו בשתי סיבות הללו אין להתיאש מן הגאולה, כִי אם מצד אורך הגלות - הלא לעומת זה במצרים גם כן היה קשה לצאת משם...ואף על פי כן יצאנו משם ביד רמה. ואם מצד חוסר היהדות - הלא גם במצרים היו גוי מקרב גוי...ואעפ''כ נגאלנו.

התבוננות בגאולה ממצרים, מגלה כי שתי החששות הנ"ל, אינן מעכבות מן הגאולה.

רבינו מסיק מכך פירוש מחודש בדברי חז"ל:

...ובזה פרשנו מאמר חז"ל בגמ' [רה"ש י''א] "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל". דאין הכוונה על זמן הגאולה העתידה להיות בניסן? אלא רצה לומר, דבחודש ניסן שנגאלו בו ממצרים, תהיה לנו הבטחה שעתידין ליגאל, אפילו שאין לנו זכות ואפילו שהגלות נתארך.

כל השנה היא זמן הגאולה!! ניסן הוא רק מקור הכח והאמונה! בזכות ניסן – והגאולה שארעה בו בניגוד למצופה -  עתידין להגאל!

לפי זה מתחדש פשט במושג "ליל שימורים":

וזהו גם כן רמז הפסוק [שמות י"ב,מ"ב] "ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים, הוא הלילה הזה לה' שימורים לכל בני ישראל לדורותם", תיבת "שמורים" השנית היא מלשון "ואביו שמר את הדבר", שעניינו המתנה וצפוי. ובא לומר, על ידי גאולת מצרים שהיתה בליל שמורים היינו בליל פסח, זה נותנת "שימורים", המתנה וצפוי...לחכות תמיד לגאולה...

ליל הסדר הוא הלילה בא מפתחים ודורכים את הציפייה לגאולה השלמה, בזכות המבט המחודש והאופטימי, הנרכש בליל הסדר. וזה רמוז ב"הא לחמא עניא":

ומעתה זהו שאומר המגיד "השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל", ולא עוד אלא אפילו "השתא הכא עבדי", עבדים ליצר הרע, והולכים בעצתו, ואין אנו שומרים התורה והמצות,...אפילו הכי (=אפילו כך) בטוחים כי "לשנה הבאה" נהיה "בני חורין". ותקוה זו באה מכח "הא לחמא עניא" וכל סדר פסח כהלכתו, שהוא זכר לגאולת מצרים. וזכרון גאולת מצרים נותן לנו בטחון בגאולה העתידה.

שתי הבעיות רמוזות בקטע זה, ואנו מצהירים כי אנו מאמינים, שלמרות כל הקושי הזה, בסוף נגאל גאולת עולמים.

ויהי רצון שכשם שזכינו לתחילת הגאולה, כן נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.

יום חמישי, 7 באפריל 2022

שמש וירח, קבוע ומשתנה, גדול וקטן - לשבת הגדול

שמש וירח, קבוע ומשתנה, גדול וקטן / לשבת הגדול 

נאמרו המון הסברים לגבי הטעם  של השם שבת הגדול. 

הטעם המפורסם מובא בטור אורח חיים הלכות פסח סימן תל
שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור כדכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' כדאיתא בסדר עולם ונמצא שי' בחדש היה שבת ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתו ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול: 
נס הלקיחה - עם ישראל לוקח את אלוהי מצרים לשחיטה, ואין פוצה פה ומצפצף! ועוד בארץ שטופת עבודה זרה כמו מצרים דאז...
אמנם נאמרו הסברים נוספים רבים. נביא אחד מהם, אחד מהטעמים שמעלה הבני יששכר (ר' צבי אלימלך מדינוב) מאמרי חודש ניסן מאמר ג - שבת הגדול
ויתכן עוד טעם לדעתי, מה שאמרו רז"ל שבת קביעא וקיימא משא"כ מועדים תלויים בקידוש בית דין [פסחים קיז ב], ועל כן קדושת שבת הוא כמו הגדול שיכול לעמוד בעצמו, משא"כ קדושת המועדים מעמידין אותן אחרים היינו ישראל, כביכול כמו הקטן שמחזיקין בידו אחרים להעמידו ובזולת אחרים אין לו העמדה, והנה קודם בא יום המועד הקדוש הרגל הראשון שברגלים שבכל השנים, נקרא שבת שלפניו שבת הגדול להורות החילוק בין קדושת שבת לקדושת יום טוב. 
שבת קבועה וקיימת, ואין כח בידי אדם להזיזה. זאת בניגוד למועדים, המסורים (כשבית הדין מתפקד בירושלים, במהרה בימינו אמן) לחכמי ישראל, ויש יכולת תימרון מסויימת להזיז יום לכאן או לכאן. לכן, רגע לפני שנפגשים עם הרגל הראשון, פסח, נזכרים שגם בקדושה יש דרגות: ישנה קדושה אלוהים, נצחית קבועה, שאין יכולת לשנותה, וישנה קדושה שהופעתה נתונה בידינו. יש לנו מערכת של השפעה, שותפות, עם בורא עולם בהופעת השגחתו ושכינתו בעולמנו.
שבת הגדול קוראת לנו לתת את הדעת לתפקיד הזה, בכמעין אמירה: זכור יהודי! מיד נכנס לרגל הפותח ומרומם את הזהות הישראלית, רגל המציין את יציאת מצרים, וזכור כי אין כאן מתנה גרידא, אלא קריאה לשותפות בפעילות של קידוש העולם. 

אלמלא עזרת ה'...

 אלמלא עזרת ה'... / לפרשת כי תבוא / אור החיים הקדוש

זכתה פרשת וידוי מעשר, להכנס לפסוקים המוכרים ביותר, עקב הכנסתם להגדה של פסח: (דברים פרק כו, ז)

(ז) וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת  לַחֲצֵנוּ

מה בדיוק ראה ה'? מסביר בעל ההגדה על פי המדרש

וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ - זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, ...

וְאֶת עֲמָלֵנוּ - אֵלּוּ הַבָּנִים. ...

וְאֶת לַחֲצֵנוּ - זֶה הַדְּחַק, ...

אולם רבינו אור החיים הקדוש מעלה כיוונים נוספים ביחס לקשיים אותם רואה ה' ומרחם עלינו

ואומרו ונצעק אל ה' כאן רמז שצריך האדם להתפלל לה' בכל יום שיצילהו מיצר הרע, והוא אומרו ונצעק אל ה' וגו', ואומרו וישמע ה' את קולנו וגו' פירוש הגם שה' הוא שברא יצר הרע לבחון האדם בעבודת בוראו אף על פי כן כשצועקים אליו שומע קולם מטעם שראה את הרשום שהוא ענינו ועמלנו ולחצנו

האדם צריך להתפלל אל ה' שיצילהו מיצר הרע.יצרו של אדם מתחזק עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו - אינו יכול לו. אולם - אולי נאמר שאין לו לאדם להתפלל אלא יתמודד לבדו? אומרת התורה - התפלל! ה' יענה לך מ-3 סיבות, הרמוזות במילים "עונינו, עמלנו, לחצנו":

העוני הוא אפיסת כח הלוחם שאין כח בנו המספיק להלחם בו לגרשו ממנו

העמל הוא שאנו צריכין לעמול במלחמתו

הלחץ הוא הדחק שדוחק היצר את האדם לחטוא בעל כרחו

ולג' סיבות שמע ה' את קולנו

עוני הוא עניות הכח. עמל - הוא המלחמה עצמה. לחץ - הוא חוסר היכולת לברוח משדה קרב זה, אלא ישנה כפיפות ללחץ מתמיד לוותר ולהוריד רף רוחני. מסיבה זו המאבק אינו קל, וזוקק את עזרת ה'. אומרת התורה - אם אתה תפנה לעזרה , תקבל אותה, בדיוק כמו אבותינו במצרים. תפקידנו לפתוח פתח, אולם הקב"ה יפתח פתח כפתח אולם.

 

שיר השירים בליל הסדר!

 שיר השירים בליל הסדר / לשבת הגדול / מתורתו של רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל

שבת הגדול, שבת בה ריח הגאולה נהיה מוחשי יותר, עם קשירת השה לכרעי המיטה, לקראת יום היציאה, ט"ו בניסן. היציאה ממצרים מהווה נקודת ציון היסטורית לעם ישראל ולאנושות כולה, כסמל לכך שניתן , ואף ראוי לשאוף, לצאת ממצבי משבר, קושי ומיצר.

בדברי ה' למשה, בתחילת פרשת וארא, נאמר כך:

וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים איתם ואזכור את בריתי (שמות ו,ה)

ה' שומע את צעקת ישראל, ומתוך כך מושיע את ישראל. אין כאן תיאור נקודתי של האירוע הגדול וההיסטורי ההוא, אלא הגדרת דרך פעולה לקירוב הפתרון בסייעתא דשמיא. הפעם נראה את דברי הרב בספר דרשותיו דרכי משה, חלק ב', בדרשה על פרשת וארא:

ילא כל הגיון וייעף כל רעיון, לספר לחשוב מחשבות בכל התלאה אשר מצאה הבת ירושלים, הבת העדינה, מיום גלותה מעל אדמתה עד היום הזה. איה סופר? איה שוקל? איה מזכיר? אשר יוכל לשפות עלי גליון, אחת מאלף אלפי אלפים, רדיפות ורציחות, אשר סבוה סבבוה, עריצי גויים, מצרים, עמלק, פלשתים, עמון, מואב, אשור, בבל, רומא, בכל רעמי גבורותיהם וכלי נשקיהם, נלחמו בה ברב עז וחימה שפוכה, ואחרית דבר המה כרעו נפלו, וגלי ים הזמן שטפם באפו. אך היא בתקותה הכבירה ואמונתה אשר לא תמוט לנצח, נצבה כמו נד בעצם תומה תקפה וגבורתה, ותשם כל סערות תימן למשחק, וכל סופות נגב לקלסה, וכל גלי ימים זועפים לא הנידו עמדתה כי ה' אלהיה עמה, והוא נתן ועוד ייתן עז ותעצומות לה עד קץ הימין. 

בשפתו הפיוטית, מתמצת מוהרמ"ך את הפלא העצום שנקרא קיום האומה הישראלית. עמים כבירים ועצומים, ניסו במשך דורות רבים לכלות את ישראל. ירושלים היא המייצגת את הזהות הישראלית. מעניין לציין שבמטבעות רומיים, שיצאו אחרי כיבוש יהודה, מיוצגת יהודה כאשה כנועה, ליד אשה תמירה, המייצגת כמובן את רומא.

המודל שהחזיק את העם ברוב התלאות – הוא ישועת מצרים. משם אסף עם ישראל כח ואמונה. הזכרון הזה, הגעגוע הזה, נוסח באופן מרומם, על ידי שלמה המלך, במגילת שיר השירים:

החכם מכל אדם, המלך הגדול האדון שלמה מלך ישראל, אשר רוח ה' דבר בו, ומלתו על לשונו, בראותו במחזה את כל אשר ימצאנה מראשית ועד אחרית, הופיע ברוח קדשו וישר את שיר השירים, השיר הקדוש והמפואר מכל השירים, ויציגהו לפני כל הכנסיה הישראלית, בתבנית אשה צרורה באלמנות חיות, מתרפקת על דודה, ומזכרת אהבת נעוריה אליו, ומודה על פשעיה. וגם דודה צר לו בצרתה, ומזכיר לה חסד נעוריה וכשרון פעליה, למען תהיה השירה הזאת לעד, כי לא שלוחיה שלוחין ועוד היא אשתו והוא אישה, ובצאתה מארץ מצרים נפלאות יראנה.

שיר השירים, שיר הגעגוע שבין הדוד לרעיה, מספר את הסיפור. היא כ"אשה צרורה באלמנות חיות", הבעל חי, אך ישנו מרחק אדיר. הגעגוע הוא אדיר. המרחק מציף את כל הטוב שיש בהם. אמנם נזכרים גם בסיבות לריחוק, אך זה רק מקצה לציפיה אדירה לקישור מחודש.

התיאור החי והעוצמתי הזה, מביא לתיקון המנהג המוכר לנו:

וכאשר התבוננו מצדיקי הרבים אבירי התורה כל זאת, קבעו ליתד במקום נאמן, בליל התקדש חג הפסח ובימיו, ללמוד השירה הזאת למען ידעו דור אחרון, בנים יולדו, כי גם ברבות הימים ואריכות הזמן, לא ישבת מאנוש זכרה וכימי השמים על הארץ, כן תעמוד היא וצאצאיה. 

הרב מחבר את ההבטחה הזו גם למהפכה המתרחשת בימיו, זו שמקדמת את יישוב ירושלים באישור השלטונות האירופיים. ובסיום דבריו הוא מתפלל:

...אחר הדברים האלה אני אדרוש אל אל ואל אלהים אשים דברתי: אנא ה' השקיפה ממעון‏ קדשך מן השמים, וקבץ שה פזורה ישראל אל האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש, שם נזבחה זבחי צדק, ובלב מלא רגש רגשי קדש נשיר את שיר ציון וירושלים אכי"ר. 

 

יום שלישי, 5 באפריל 2022

אתה באמת רוצה להתקרב אל ה'?

אתה באמת רוצה להתקרב לה'?... / לפרשת מצורע / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

מחלת הצרעת הובנה על ידי חכמינו ע"ה, כמעין התרעה או אינדיקציה חיצונית, לבעיות רוחניות פנימיות. לשון הרע, הוצאת שם רע, גאווה, קמצנות ועוד.

ומה לגבי צרעת הבית?

בעל הבית החשוד בנגעים, מגיע לכהן, ואומר (ויקרא טו  לה):

וּבָא אֲשֶׁר-לוֹ הַבַּיִת, וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר:  כְּנֶגַע, נִרְאָה לִי בַּבָּיִת

המסורה, מציינת מקום נוסף בו מופיע צמד המילים "נראה לי", בירמיהו לא, ב:

מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד.

מה המשמעות של צמד זה?  מסביר רבינו:

...יש לפרש, דהנה יש אדם שמתקרב אל ה' באמת, ורוצה להתרחק ולשמור את עצמו מכל נדנוד עבירה, ויש אדם שאינו מתקרב באמת בכל לבו ובכל נפשו.

פעמים רבות אנשים רוצים להתקרב אל ה' יתברך, אולם ישנם הבדלים ברמת הקרבה. איפה מתגלה ההבדל?

וההבדל הוא, שמי שבאמת הוא ירא את ה' על ידי זה הוא מרגיש בחסרונות אפילו בדברים הקלים והדקים, מאחר שהוא באמת רוצה לשמור עצמו מכל חטא, אך מי שאינו ירא את ה' באמת, אז הוא יהיה קרוב אצל עצמו, וכמה וכמה חטאים אומר בינו לבין עצמו, שאין בזה שום חטא, ועל כל פשעים תכסה אהבה, אהבת עצמו ותאוות לבו.

מי שמחפש קרבת ה' באמת, לא מוותר לעצמו. הוא יהיה ער לדברים קלים ועדינים, העלולים חלילה לפגום באיכות הקרבה. לעומת זאת, אם אדם מחפש יותר "להרגיש קרוב", הוא ירשה לעצמו לעגל פינות, ולתת לעצמו הסברים לחולשותיו.

המבחן אם כן, הוא בין אמת לשקר.

וידוע שאותיות אמת הם רחוקים: הא' בתחילת האותיות, והמ' באמצע, והת' בסוף. לא כן אותיות שקר, שהם סמוכות, ופירשו בזה הפסוק "מרחוק - ה' נראה לי", כי "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" אומר הקב"ה. ולכן ע"י "מרחוק" שהוא אמת שאותיותיה רחוקות, אז "ה' נראה לי" במחיצתי.

המילה "מרחוק" רומזת למידת האמת. התוצאה: מפגש עם הקב"ה. אין הקב"ה – שמידתו אמת – סובל את השקרנים. כעת יובן החיבור:

ואם כן, מעתה זהו רמז המסורה: כשמרחוק ה' נראה לי, כלומר באמת אני רוצה להיות אל ה', ולקיים "שויתי ה' לנגדי תמיד", אז על ידי זה "כנגע נראה לי בבית", כבר אני מרגיש במשהו, אפילו חטא קל, ורואה "כנגע", אפילו שאינו נגע ממש בבית, בגופי שנמשל לבית. או בבית כלומר במשפחה שלי. ודוק.

אדם המחפש אמת, אינו מתפשר. הוא יבדוק את עצמו ואת נגיעותיו. אפילו "כנגע", בעיה קלה בעצמו, או בביתו ומשפחתו, לא תתן לו מנוח, עד שימצא דרך לרומם ולקדש את עצמו ומשפחתו. אם אדם דורש ה' בכל ליבו, שם לב לטעון תיקון, יזכה למפגש עם הקב"ה, "ה' יראה לי".

שנזכה.

 

לע"נ שולה בת פרחה ז"ל

 

שבת שלום

רועי

אפליה - שורש הדינים!

  בס"ד   אפליה - שורש הדינים! / לפרשת שופטים/ מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל   במקומות שונים, חז"ל מפרשים ציוויים שנא...