שינוי סדרי המנהיגות בכניסה לארץ / לפרשת מסעי / אור החיים הקדוש
פרשיותינו מספרות על ההתארגנות לקראת הכניסה
לארץ: ישנו תיאור של ניסיון הישיבה הראשון של בני גד וראובן, גבולות הארץ ועוד.
בעניין החלוקה של הנחלות, מצווה התורה שיהיו
שותפים לה, לא רק משה ואלעזר, אלא גם הנשיאים (במדבר פרק לד, יז-יח):
(יז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת
הָאָרֶץ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: (יח) וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא
אֶחָד מִמַּטֶּה תִּקְחוּ לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ:
ומיד מפורטת רשימת שמותם. אולם אור החיים הק'
מדקדק ברשימה זו ומגלה, כי ישנם שינויים קלים באופן בו הם מוזכרים (פרק לד,
יט-כג):
(יט) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן
יְפֻנֶּה: (כ) וּלְמַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן שְׁמוּאֵל בֶּן עַמִּיהוּד: (כא)
לְמַטֵּה בִנְיָמִן אֱלִידָד בֶּן כִּסְלוֹן: (כב) וּלְמַטֵּה בְנֵי דָן נָשִׂיא
בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי: (כג) לִבְנֵי יוֹסֵף לְמַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה נָשִׂיא חַנִּיאֵל
בֶּן אֵפֹד:
וכן על זה הדרך: בשבטי יהודה, שמעון ובנימין לא
מוזכר "נשיא", בניגוד לשאר השבטים.
מדוע?
אוה"ח מביא את תירוצו של רב ניסים גאון:
וראיתי בשם רבינו ניסים גאון כי ביהודה לא הוצרך כי ידוע כלב לנשיא, שמעון לא היה ראוי לנשיא משום מעשה זמרי, בנימין אלידד זה אלדד וכבר זכה לנבואה והורדה היא לו לקרות נשיא עד כאן.
כלב בן יפונה הוא דמות מוכרת - בודאי בעניין
אהבת ארץ ישראל, ולכן אין צורך להזכיר את נשיאותו ערב הכניסה לארץ, שמעון איבד את
זכותו למנהיגות עצמאית, ובנימין? כאן יש גילוי מעניין: אותו אלידד המופיע כאן, הוא
אלדד, חבירו של מידד, שהתנבאו במחנה, כאמור בפרשת בהעלותך. לאחר שנהיה נביא -
התואר "נשיא" יהיה הקטנה של מעלתו.
לאור החיים עצמו יש הסבר מעניין אחר על השינויים
ביהודה ובבנימין:
ואפשר עוד לומר כי לא יחס נשיאות לכלב על יהודה משום כבוד מלכות שעומדת ממנו, וכמו כן לבנימין משום שממנו מתחלת המלכות בישראל שהוא שאול איש ימיני, ושמעון טעמו נכון כדברי גאון.
אמנם את טעמו של שמעון יש לקבל - אין לו נשיא לפחיתותו. אולם יהודה ובנימין, עם כניסתם לארץ, הולכים להתעלות: הם השבטים שיובילו את המלוכה בישראל: שאול הבנימיני יקים את המלוכה, ודוד מיהודה וזרעו ימשיכוה.
נשיאות היא
צורת מנהיגות המתאימה למדבר. עם הכניסה לארץ ישנה עליה, מעבר מפרטיות שבטית
לכלליות ישראלית, וממילא כוח המלוכה , המנהיג את הכלל ישראל, משובח מן הנשיאות,
וכינוי מנהיגיהם בשם 'נשיא', יש בו הקטנה. יוצא אם כן, שכאן התורה רומזת, על עילוי
שנגרם עם הכניסה לארץ, עילוי של חיבור האומה והדבקתה לידי יחידה אחת סביב מנהיגות
אחת.
