בס"ד
דיבור עוקץ ודיבור מתוק
/ לפרשת דברים / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
נאום התוכחה של משה
מלווה בסיפורן של עליות וירידות בחיי עם ישראל במדבר. דיבורי תוכחה יש בהם כח מקדם,
אולם לשמעם – זה לא נעים...רבינו מביא מדרש הרומז לכך (אות ג):
"אלה הדברים אשר
דבר משה" (א, א). איתא במדרש (דברים רבה א, ו) "אלה הדברים – כדבורים, דובשן
מתוק ועוקצן מר". ופירשו חז"ל הכוונה, שכאן נתן משה רבנו עליו השלום
מוסר לישראל על העונות שעשו, והזכיר להם המקומות שבהם עשו וכמו שפירש רש"י
ז''ל.
המדרש משווה את הדיבור
של משה לעקיצת דבורים. יש בהם את הכאב, אולם האדם המקבל את התוכחה – מתעלה ומתמתק.
רבינו יעמיק במשמעות
הדימוי הזה:
ואפשר לתת טעם שהמשיל
התוכחות אלו לדבורים, בהקדים מה שהביאו משם הרב 'אמרי אלימלך', דלכאורה קשה על מה
שכתב רש"י שהזכיר התוכחות ברמז מפני כבודן של ישראל, והלא החטאים המוזכרים
כאן ברמז נשנים להלן במפורש בפירוט מלא של כל הפרטים.
הרב ר' אלימלך שפירא מגרודז'יסק
(פולין, המאה ה-19) מקשה על מדרש חז"ל שמביא רש"י: למה מסבירים שהתוכחות
היו ברמז במשות המקומות? והלא משה בעצמו יפרט בארוכה חטא אחרי חטא. אם כן, מה
התועלת ברמיזה בהתחלה?
ופירש, כי איתא במדרש
כיון ששמעו ישראל התוכחה מיד חזרו בתשובה שלמה ואמתית. וידוע מי שחוזר בתשובה
מאהבה זדונותיו נעשין לו זכיות. וממילא הפכו כל החטאים למצות, ולכך מנה אותם לפרטי
פרטים כיון שביקש להזכיר ככל היותר את זכיותיהם של ישראל. וידוע שהדבורה כשעוקצת
מיד מתה, כמו שכתוב במדרש (במדבר רבה יז, ג) שכך היה למשה רבנו עליו השלום, כיון
שהוכיח את ישראל נסתלק מן העולם, עד כאן דבריו.
הרמזים הספיקו. העם
הבין. לבו נשבר בקרבו והוא קיבל עליו תשובה מאהבה, מתוך רצון להתקרב אל ה' יתברך.
הכלל בתשובה זו הוא שגם עבירות שנעשו מתוך מודעות לאיסור ולחומרתו נהפכים לחוטא
לזכויות! ממילא, אומר ר' אלימלך, משה לא מפרט עבירות, אלא זכויות. כלומר, העבירות
שנעשו לזכויות, למעשים טובים.
לפי זה מובן דימוי
הדבורה: משה רבינו עוקץ ומכאיב לישראל בתוכחתו, ומכיון שדבריו גרמו לתשובה מעולה,
על משה רבינו להיפטר מן העולם, כדבורה המתה – להבדיל – לאחר עקיצתה.
רבינו טוען שמשהו אחר
מת:
ולכך תוכחת זו נמשלה
לדבורה, לומר לך מה הדבורה כשעוקצת מיד מתה, כל ישראל כשעשו תשובה מתו כל העונות
שלהם ולא יזכרו יותר, כיון שתשובת ישראל היתה מאהבה שנהפכו כל עוונותיהם לזכיות.
מה שהמדרש רוצה לומר הוא
מות העבירות! אם היו חוזרים בתשובה קטנה וחלקית, הרי שזדונותיהם היו נעשים שגגות.
אולם משה רבינו במתק שפתיו משיב ליבם של ישראל לה' מתוך מתיקות רבה. אין עניין
שימות מטעם זה. שבחו של משה רביו הוא ביכולת הקירוב אל ה', קירוב של אהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה