בס"ד
אתה נוסע לארץ או יוצא
מהגלות? / לפרשת מסעי / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
במסגרת סיכומי תקופת
המדבר של עם ישראל, פרשתנו סוקרת את התחנות בהן חנו עם ישראל. לשון הפתיחה לסיכום –
תמוהה (לג, ב):
וַיִּכְתֹּב
מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה', וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם
לְמוֹצָאֵיהֶם
מפרשים רבים עומדים על
השינוי בסדר הכתיבה: בתחילה "מוצאיהם למסעיהם" ובסוף "מסעיהם
למוצאיהם". מה טעם השינוי? כותב הרב (אות ה):
דקדוק חז"ל ידוע...וכעת
נראה לי לפרש עוד שזה רמז מוסרי לנו שיצאנו מחוץ לארץ ובאנו לארץ ישראל הקדושה כדי
להתעלות עוד יותר ברוחניות בעבודת ה' ובמצותיו, אך בעונות הרבים הדבר היה בהיפך
באנו לארץ ישראל וירדנו מפסגת הקדושה שהיתה לנו בחוץ לארץ והלכנו אחורית,
העליה לארץ יצרה משבר
רוחני אצל לא מעט מהעולים אליה. המפגש הבין – תרבותי, ובודאי הכפיה האנטי דתית
שהיתה בימי קום המדינה גרמה לירידה רוחנית רבה ממה שנהגו קהילות רבות בחו"ל. רבני
ג'רבא שעלו עם קהילותיהם, חשו מחוייבות עצומה לרמה הרוחנית של צאן מרעיתם. רבנים
עצומים לקחו משרות רבניות זוטרות יחסית לרמתם ובלבד שיוכלו להיות בקשר אישי וצמוד,
לעזור בקליטה הרוחנית ולא רק החומרית.
הרב רומז כאן על שתי
מגמות בעולים לארץ, האידיאלית הרצויה, והשלילית המאתגרת. המניע האמיתי צריך להיות
עלייה בקודש, קרבה לה', חיבור אל ארץ הקודש ומצוותיה. הרצון השלם לחיות נגד עיני
ה'. יחד עם זאת הרב יודע היטב כי ישנם יהודים רבים שבאו לארץ כדי לברוח משלטון
הגויים. מקלט לילה. הם לא רואים ערך מיוחד דווקא בהתיישבות בארץ ישראל, הארץ
הקדושה. לדידם הדבר היחיד שהוחלף הוא מנהיג, מגוי ליהודי, אולם אורחות החיים נטולי
עול תורה – ממשיכים לצערנו.
נגד דבר זה רומזת התורה
בשינוי סדר המילים, תוך הפרדה בין המופעים השונים במילה "אלה", המפרידה
בין המגמה של משה, ל"אלה" שבפועל עלו:
נדבקנו בגשמיות ובחפשיות
במדה מרובה ומסתפקים במדה מועטת ברוחניות, ובזה נעשה עיקר יציאתנו מחוץ לארץ לארץ
ישראל רק להנאה גשמית, במקום שהיינו תחת שלטון האומות נהיה תחת שלטון יהודי.
מוקד החיים נהיה רדיפת
גשמיות. גם אם אנו משקיעים זמן ברוחניות, בלימוד תורה ותפילה, הדבר נספח ונילווה
ודי לנו בכמות מועטת, בעוונותינו.
וזהו שאומר "ויכתוב
משה את מוצאיהם" מארצות הגולה, "למסעיהם על פי ה'" לנסוע לעלות
לארץ ישראל כדי להתקדש ולהתקרב יותר לעבודת ה', אך לצערנו אלה שבאו לארץ ישראל
עיקר "מסעיהם" מארצות הגולה לארץ ישראל הוא רק "למוצאיהם",
מטרתם היחידה לצאת מארצות הגולה ולחיות בארצנו תחת שלטון יהודי
ולא למטרה של קדושה.
יש מי שיוצא מהגלות,
ולנגד פניו – המסע, היעד, הכיסופים לארץ ישראל. הוא הולך על פי ה', להתקרב אל ה'.
אולם ישנו מי שנוסע, אולם מה שבאמת חשוב לו הוא "לצאת", היציאה מהמקום
שהיה. במקרה זה היה ארץ ישראל, אולם בה במידה הוא לא היה מסרב לקבל שלטון יהודי גם
בארץ אחרת, ובלבד שיוכל להלך בשרירות ליבו.
נדמה כי שני מניעים אלה
עדיין מתבררים בתוך עמנו עד ימינו אלה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה