בס"ד
לא חינכת? אל תתפלא! /
לפרשת כי תבוא / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
חלק ממשבר הרוחניות
בעלייה לארץ היה, ואולי בחלק מהמקומות עודנו, התאמה לדרכי החינוך בארץ שהיו שונים
משל חו"ל. בקצה היתה גם בעיה קשה של שליחת הילדים לחינוך חילוני. בפרשתנו
מרבה הרב לעסוק בסוגיה, והוא תוקף אותה מכיוונים שונים, הן מצד החיוב שבחינוך
המחובר אל המסורת, והן בנזקים העלולים להגרם מחינוך שאינו בדרכה של תורה.
רבינו מסביר בהקשר זה
צמד קללות בפרשתנו (אות ז):
"זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל גְּבוּלֶךָ וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ
כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ, בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְלֹא יִהְיוּ לָךְ כִּי יֵלְכוּ
בַּשֶּׁבִי" (כח, מ-מא). אפשר לפרש על פי מה שפירשתי במקום אחר (לעיל
פרשת נח אות כב) הפסוק "בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי
זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ" (תהלים קכח, ג) דימה הבנים לשתילי זיתים,
לומר לך מה שתילי זיתים אינם מוציאים שמנם רק אחרי כתישה, כך בניו של אדם לא יהיו
מחונכים ובעלי משמעת רק על ידי החינוך שנותן להם האב, על ידי יסורין ועונשים, כמו
שנאמר "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן
מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ" (משלי כט יז), ובלא זה ילכו אחרי שרירות
לבם, ויהיו כתינוק הנשבה בין הגוים בר מינן.
לכאורה אין קשר בין הנזק
החקלאי באובדן הזיתים, ליציאתם בשבי של הילדים, אבל רבינו ברוחב דעתו מקשר בין
הדברים: ילדים נמשלו לשתילי זיתים בספר תהלים. רבינו מסביר את הקשר על פי מדרש
המדמה את עם ישראל כולו לזית: הזית מר ושמנו מובחר. הדרך להגיע מהמרירות לאיכות היא
על ידי כתישה. כך גם הטוב שבעמנו יוצא – לצערנו ולכאבנו – מתוך קשיים ומאבקים. כך
הוא גם בילדים. המון עוצמות טמונות בהם, אולם הטוב הזה עטוף ברצון לפינוק ולחיים
נוחים. חינוך שיטתי הכולל גם סנקציות בשעת הצורך, יכריח את הילד לגלות את יופיו ועוצמתו
הפנימיים.
זה נכון למצב בו ההורים
אכן עמלו וטרחו ולא וויתרו. אוי להם אם לא:
וזהו שאמר "זיתים
יהיו לך בכל גבולך", כאשר הילדים עודם קטנים היה עומד לרשותך החינוך להתנהג
אתם כמו זיתים להוציא שמנם וטובם, ואם אתה "לא תסוך כי ישל זיתיך",
ונכשלת בחינוך שלהם כי זלזלת בו בתחילה, אז "בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך"
להנאתך וטובתך, "כי ילכו בשבי" החינוך הסואן שלא השאיר
מדה טובה לישראל.
יש שלב בו הזיתים –
הילדים לידך, בגבולך. הם תלויים בך, ואתה יכול לקדם אותם. אבל אם העניין
"נשל", נפל מידך, לא עסקת בכך מתוך זלזול, התוצאה עלולה להיות כואבת
חלילה. אתה לא תהנה מהם. לא תראה כבוד כראוי לך. הם לא יהיו שלך אלא כבר יפרשו
לשמוע דרכי חינוך זרים, כאילו יצאו בשבי תרבות רעה לא אלינו.
האחריות החינוכית היא
מהמשימות הנעלות של כל אדם, ועלינו להתייחס אליה באחריות ובכובד ראש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה