בס"ד
הבנין שלא נגמר... / להפטרת פרשת תרומה / מתורת
רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
פרשתנו מתחילה את רצף
הפרשיות המדברות על בניית המשכן. ההפטרה מתארת את השלמת בנין בית המקדש בידי שלמה
המלך (מלכים א ו, ט-יב):
וַיִּבֶן אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ... הַבַּיִת
הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה.
רבינו עומד על קושי תחבירי
בפסוקים: הפסוק מתאר תחילה שהבנין הסתיים — "ויכלהו". ומיד לאחר מכן,
כשה' פונה לשלמה, הוא אומר "הבית הזה אשר אתה בונה" — בהווה, כאילו המלאכה
עודנה בעיצומה. כיצד ניתן להסביר את רצף הסיפור?
מסביר רבינו בשם ספר 'כרם
הצבי':
שהכוונה אחרי גמר הבנין הגשמי צריך עוד בנין
רוחני שיבואו אנשים להתפלל ולעבוד את ה' בבית כנסת, וזה עוד לא היה, ולכן אמר לו 'אשר
אתה בונה' - לעתיד.
הבנין החומרי אמנם
הסתיים, אולם תכליתו האמיתית — להזרים רוח קדושה, שיבואו אנשים ויעבדו את ה' בתוכו
— היא מלאכה שעדיין לפניו. ובאופן זה מדבר אליו ה': הבנין שאתה בונה, הבנין
הרוחני, עדיין בעיצומו.
ומוסיף רבינו רמז
(אות טו):
ואפשר לרמוז כי המלים "הבית הזה אשר אתה
בונה" יעלו גימטריא כחשבון "הבנין הרוחני שיהיה נאדר בקודש" עם
חמשה מלים לרמוז להאמור.
הפסוק עצמו, בערכו
המספרי, רומז למהות הנסתרת שמאחוריו: בניין הרוח המביא את ערכי הקודש מעולמות
עליונים אל העולם הזה, הוא תהליך בניה מתמיד ונצחי, הנבנה מדור לדור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה