בס"ד
בידול, אחדות, נצחיות / להפטרת פרשת פקודי / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן
זצוק"ל
בהפטרת פרשת פקודי מתוארת בניית הים, שהיה מעין בריכת נחושת גדולה בבית
המקדש הראשון שבנה שלמה המלך ע"ה. בספר מלכים מוזכר הבקר הנושא אותו (מלכים א
ז, מד):
וְאֶת הַיָּם הָאֶחָד, וְאֶת הַבָּקָר שְׁנֵים עָשָׂר תַּחַת הַיָּם.
מדוע מדגיש הכתוב שהים הוא "אחד", ומדוע דווקא ה'בקר' נושאים
אותו? רבינו מקדים שני יסודות לפני ביאור הרמז:
ראשית, מביא רבינו את דברי מורנו הרב 'דרש משה' (הלא הוא רבינו כ'לפון משה
הכהן זצוק"ל, בדרוש ב' לשבת זכור) בביאור הפסוק (ישעיהו נג, ו)
"כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ", שלכאורה
הלשון כפול. וביאר:
הצאן הם היותר סכלים שבבהמות, שאין להם דעת והבנה וחכמה, אך הקדוש ברוך הוא
המציא בהם מדה טובה שהם נגררים זה אחר זה יותר מכל בהמה, ולכן מצוי מאד עדרי צאן
יותר מכל הבהמות, כי טבע הטביע בהם הבורא להיות נמשכים זה אחרי זה. וזהו שאומר:
"כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ" - שהיינו תועים בלי דעת כמו הצאן שאין
להם דעת, ובכל זאת לא עשינו כמו הצאן שיש בהם מדה טובה ללכת אחד אחרי השני באחדות
אחת, אלא "אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ" - בפירוד, כל אחד לבדו.
הצאן אינו בעל חיים חכם, ומה שנתן לו ה' כדי לעזור לו בהגנתו הוא העדריות,
ההליכה בקבוצה בה יש יותר הגנה לכל פרט. מבקר הנביא את עם ישראל : חטאנו בכפל - הן
בסכלות כצאן, הן בפירוד שהצאן עצמו אינו נכשל בו. הצאן הסכל מאוחד; ואנו, שזנחנו
את התורה, פנינו איש לדרכו.
שנית, מקדים רבינו מה שמובא במדרש, ששתי אותיות ה"ן" אין להן בן
זוג באלפא-ביתא. והוא מה שרומז הפסוק (במדבר כג, ט):
הֵן עַם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.
אותיות "ה"ן" - שאין להן בן זוג כדי להגיע לשלמות של עשר
ושל מאה - הן הן סמל הבידול של ישראל מן האומות, שהיא גדולתם ועוזם.
ועל פי שני יסודות אלה מבאר רבינו את רמז הפסוק שבהפטרה:
וזהו רמז הפסוק: "וְאֶת הַיָּם" - גימטריה ה"ן.
"הָאֶחָד" - שהם בודדים כל אחד לבד, כך ישראל צריכים להיות מבודדים ולא
מתערבים באומות, כדרכם של הצאן שיש להם האחדות והליכוד. אבל אם ישראל יהיו כמו
הבקר שאין לו מדת האחדות, ובמקום "עם אחד" נהיה מחולקים לשנים עשר שבטים
- אז נהיה "תַּחַת הַיָּם" בשפלות, ואין לנו אותה ברכה של "הֵן עַם
לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב."
המילה 'הים' היא
בגימטריה 'הן'. כלי 'אחד' זה כפי שמדגיש הפסוק יוצא רק אם אנחנו שומרים על
ייחודנו. הווה אומר: כאשר שנים עשר שבטי ישראל מאוחדים
ומגובשים - הרי הם "ים אחד", ובאחדותם מתגלה בדידותם הנשגבת מן האומות.
אולם אם יהיו מפורדים, שנים עשר בקר מחולקים ללא ליכוד - הרי הם "תחת
הים", בשפלות, ומאבדים את ייחודם וסגולתם.
האם נהיה מובחנים ומאוחדים וממילא נישאים, או חלילה מופרדים וממילא
מושפלים? הדבר תלוי בנו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה