יראת שמים-לפעמים כן בידי שמים / לפרשת וירא / מתורתו של רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל
אבימלך מלך פלישתים, ברשעותו, מנסה לקחת את שרה אימנו לעצמו.
הקב"ה מונע ממנו, ואז ישנו דיאלוג בין ה' לאבימלך (בראשית פרק כ):
(ג) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ
בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ
וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל:
(ד) וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר ה' הֲגוֹי גַּם
צַדִּיק תַּהֲרֹג: וכו'.
אבימלך מצטדק שהוא עדיין לא חטא, ולכן אין מקום להענישו. אומר לו
הקב"ה:
(ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם
גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשֹׂךְ
גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ:
הדבר הזה תמוה, שכן הוא נוגד עיקרון יסוד מפורסם (תלמוד בבלי מסכת
ברכות דף לג עמוד ב):
ואמר רבי חנינא: הכל בידי
שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר :
ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה.
אם כן, כיצד "מודה" הקב"ה שבעצם, הוא זה שמנע
מאבימלך לחטוא?
ר' כ'לפון משה מציע כמה כיוונים, ונציג את חלקם (יד משה, נח):
ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי. יש לדקדק דהרי איתא (=מובא)
בגמרא ... ואיך ה' חשך אותו מלחטוא?
ויש לומר דלא נאמר זה רק בישראל ולא באומות, ואבימלך פלשתי היה.
תשובה ראשונה מחלקת בין יהודי לגוי. הנימוק לא מוסבר, אולם ניתן
לראות זאת מתוך דיוק בפסוק, שממנו למד ר' חנינא את דברו, "ועתה ישראל,
מה ה' אלוקיך וכו ".
ועוד יש לומר דזה דוקא בשאר העם, לא
במלך, וכמו שאומר הכתוב (משלי כא א) "לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו".
תירוץ שני מסביר כי מלך, בתור הכלי שהובלת ציבורים למקום כזה או אחר,
נתון יותר ליד ה', גם אם במחיר מניעתו מחא, או דחיפתו למצווה.
לאחר עוד 4 (!) הצעות, מגיע התירוץ הבא:
ועוד יש לומר דלא נאמר זה רק במי שבא לחטוא במזיד, אבל בבא לחטוא
בשוגג, מן השמים מצילים אותו. ואפילו אם תמציא לומר דנאמר זה גם בשוגג, יש לומר
דדוקא בשוגג הקרוב למזיד והיה לו ללמוד ולא למד ... אולם
אבימלך שהיה משתדל שלא לחטוא ובא לידו חטא, ה' שומרו , אחר
שגלוי וידוע לפניו שאם היה יודע היה נמנע מזה.
ר' משה מציע לפנינו חידוש משמעותי: למרות הכלל המוכר, ה' מוצא לנכון
להיות שותף בעבודה הרוחנית של האדם. אמנם בשביל זה, חייב הרצון להתחיל מהאדם, או
בגלוי, במאמציו להימנע מן החטא, או באופן נסתר יותר, הגלוי לבוחן כליות ולב, בו
ישנה מניעה פנימית מאותו חטא.
לכשנתבונן, נראה כי הדבר גם מדוייק בדברי הקב"ה, וכפי שכותב ר'
משה שם בסע' ס':
ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי. יש לדקדק דתיבות
"גם אנכי" נראים כיתירים. ולפי מה שכתבתי לעיל אות נ"ח,
דאבימלך היה נזהר שלא לחטוא, אתי שפיר (=בא הדבר מובן) שבא להדגיש, דמה ששמרתי
אותך מהחטא מפני מה שנזהרת אתה ולכן גם אנכי שמרתיך.
הקב"ה אומר ש"גם הוא" שמר על אבימלך. "גם"
ביחס למי? ביחס למאמציו של אבימלך לשמור בדרך כלל על דרכיו ומוסריותו.
ידע אדם, כי מאמציו להשתלם ולהתעלות, מזמנים סייעתא דשמיא ממרום,
והקב"ה מתערב באופן אקטיבי לסייע לאדם ולקדמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה