בטלה אקטיבית

בטלה אקטיבית / לפרשת כי תשא / אור החיים הקדוש

לאחר רשימת ציוויי המשכן והמפרט הטכני המתואר באריכות, מסיים הקב"ה את ההוראות בציווי על השבת. כמובן יש להבין מדוע - והרי כבר נצטוונו על השבת במעמד הרב סיני, ומה מתחדש כאן?

חז"ל חיברו בין מלאכות המשכן ולמלאכות שבת: מה שנעשה כאן לצורך הבניה, הוא זה שנאסר בשבת. דבר זה מדוייק ממילת המיעוט "אך", שמות פרק לא, יג:

(יג) וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ ...

אור החיים רומז כאן כמה פרטים הלכתיים בתוך הפרשיה, כגון: חילול שבת לצורך פיקוח נפש, מעלת מתנת השבת, הציווי לצפות לה, ובעיקר לצדדיה הרוחניים, ועוד.

אולם יש כאן דגש נוסף: בד"כ הפועל ש.מ.ר מבטא מצוות לא תעשה, כדברי התלמוד בבלי מסכת עירובין דף צו עמוד א:

דאמר רבי אבין אמר רבי אילעאי: כל מקום שנאמר "השמר" "פן" ו"אל" - אינו אלא בלא תעשה .

אך המנעות זו - פעולה יש בה, וכפי שמחבר אוה"ח את היסוד הזה לעניין השבת:

עוד ירצה לומר כי משונית שמירה זו מכל שאר שמירות המצוה, כי שמירה זו נחשבת בגדר עשיה, והוא אומרו "ושמרו וגו' לעשות", הרי שלך לפניך, שקורא לשמירה עשיה, ואולי כי הטעם הוא על פי דבריהם ז"ל שאמרו (קידושין ל"ט ב) ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, והעמידוה בגמרא בבאה עבירה לידו ולא עבר..., וכמו כן ביום המקודש אין לך באה עבירה לידו של מלאכות כזה, כי בכל עת מזדמנים לפניו מלאכות הרבה מהארבעים ותולדותיהם, בפרטי המחובר ובפרטי הבישול, ובפרטי מקח וממכר שהאדם רגיל בהם כל היום, ומזדמנים באין מספר, והוא נשמר מהם לזה יחשב להם כעושה מצוה:

בכל עבירה שמזדמנת חס וחלילה לאדם והוא מתגבר ולא עושה, הוא לא עסוק באי עשייה אלא בעשייה ממש.

ניתן להסביר שאנו רואים את פעולת הרצון כפעולה אקטיבית: שהרי כעת ישנו איסור הנקרא לפני, כגון חילול שבת כזה או אחר, ואני בוחר באופן אקטיבי לא לעשות אותו, והביטוי המעשי של ההימנעות הוא - לשבת. הרי שכאן ישנה עשייה גדולה, פנימית, שחוקת באדם נתיב נוסף של קרבה ודבקות בה'.