לספר לעצמנו את יציאת מצרים / לפרשת בא / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל
המכות
הניתכות על מצרים באו להוכיח למצרים על קיומו של הקב"ה, ועל שליטתו האבסולוטית
בכל כוחות הטבע. יחד עם זאת, המסרים חייבים לחלחל גם לליבות עם ישראל:
ב וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ
וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי,
אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'.
דור הניצולים ממצרים, מקבלים תפקיד היסטורי של
מעבירי מסר האמונה, בדבר הידיעה על השגחתו והכוונתו של הקב"ה את עולמו. אולם ישנו
קושי בלשון הפסוק: אם אנו נספר את הסיפור לבנינו ולבני בנינו, הרי ש'הם' ידעו את
ה', ולשון הפסוק היה צריך להיות "וידעו כי אני ה'", ולא
"וידעתם"! אלא שגם כאן מוצא רבינו מסרים משמעותיים, המקופים בין קפלי
הציווי:
...ונראה דרמז כאן, דמתי ההורים יכולים להשפיע על
יוצאי ירכם כשמוכיחים אותם? הוא רק כשהם בעצמם הולכים בדרך הטובה והישרה, כי אז
דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. אבל אם יחשבו שהם ילכו בשרירות לבם, אבל
ישתדלו בעד בניהם להדריכם ולחנכם בדרך התורה, אז שוא עמלו בזה כי לא יצא מזה כלום
כאשר יוכיח הנסיון.
ישנה תפיסה חינוכית שאינה נכונה, התולה את ההצלחה
בטיב המסרים הנאמרים, ללא כל חשיבות לזהות אומרם. לפי תפיסה זו, יכול אדם לחיות
באופן מושחת ולא מוסרי, ולהטיף בעד חיים מרוממים. גישה זו – סופה להכשל. לא ניתן
לרמות לאורך זמן. הפעולה החינוכית החזקה ביותר, היא הדוגמא האישית של ההורים. לכן,
למרות שאנו מדברים בפסוק על ההנחלה לבנים, זה לא באמת יעזור אם ההורים לא ידוע את
ה'.
ולזה אמר "ולמען תספר באזני בנך"
שהדברים יכנסו בתוך אזניהם ע''י שתספר להם מהגדולות שעשה הקב''ה במצרים, אבל בתנאי
"וידעתם את ה'" גם אתם בעצמכם, תהיו מוכנים ג"כ ללכת בדרך טובה יחד
עם הבנים אז תוכלו להשפיע עליהם.
רמז נוסף מוצא רבינו בסיומת "וידעתם",
והיא כבר נוגעת למסר המטא-היסטורי של יציאת מצרים:
...אי נמי, רמז שגאולת מצרים היא מפתח לגאולות
אחרות, דכמו שהיינו בגלות במצרים, וכל העבד הנכנס אינו יוצא, ובכל זאת ה' הוציא
אותנו, כך יעשה איתנו הקב"ה בגלויות אחרות, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו
נפלאות.
לא היה סיכוי טבעי ליציאת מצרים. מצרים מתוארת
בחז"ל, כמקום שמעולם לא ברח ממנה עבד! והנה, הבלתי יאומן קרה. יד ה' המנהלת
את ההיסטוריה פעלה בניגוד לכל היגיון להוציא עם ענק ממצרים, למורת רוחם של המצרים.
ככל שנספר זאת לבנינו, כך הדבר יחדור גם ללבבות שלנו! כך נדע את ה', ונאמין
בגאולתנו הסופית והמוחלטת, גם אם תהיה מנוגדת להגיון האנושי.
וזה שאמר "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך"
אחר זמן, ואף אם אתם אז בגלות, בכל זאת על ידי זה "וידעתם כי אני ה'", שאתנהג
אתכם במידת הרחמים וגואל אתכם.
שם
ה', שם של רחמים. שם של הבטחת גאולה. זה השם שפעל במצרים וזה השם שיגאל אותנו. גם
אנו, המספרים את דבר האמונה לילדינו, חייבים להפנים זאת. כך התורה מבטיחה כי שרשרת
האמונה והתקווה לא ייפסקו לעולם.
שנזכה במהרה בימינו אמן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה