שבת לשם...שבת / לפרשת ויקהל / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל
מי
אוהב את השבת?
בעצם...מי
לא??
כשהשבת
מגיעה, מגיעה תחושה של נחת, של מנוחה ושמחה, של רוגע ורווחה.
דווקא
מתוך כך, השבת עלולה להיות "אמצעי" ולא "מטרה". דבר זה מוצא
רבינו בפרשתנו:
"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם
קדש שבת שבתון לה'". דקדקו המפרשים ז''ל: למה הוצרך לומר "ששת ימים תעשה
מלאכה"? הלא עיקר המצוה רק לשמור את השבת...
יש בפסוק אריכות לא ברורה: מדוע
מציינים את המלאכה בששת הימים, יחד עם הציווי על השבת? כל החלק על ששת הימים –
מיותר ממש! מסביר רבינו:
ונראה לפרש בס"ד, על דרך מה שכתב בס' חסידים,
שלא יאמר אדם אישן ביום השבת, כדי שאהיה מוכן לליל מוצאי שבת לעשות מלאכה. וכן הוא
הדבר בכל תענוגי השבת, שלא יעשה כי אם לשם שבת, ולא לשם חול. כי אף שבדרך הטבע
האדם שהוא עובד כל השבוע יש לו לנוח לפחות יום אחד, כדי שיהיה לו כח בששת ימי
המעשה לעבוד עוד, בכל זאת לא יתכוין האדם בשמירת השבת רק לשם ה'.
ר' יהודה החסיד בספרו ספר חסידים, מדגיש שיש
להזהר, ממנוחה בשבת לשם הכנה לעבודה במוצאי שבת. רבינו מרחיב כלל זה גם לכל פעולה
מפעולות עונג שבת, שיש לעשותן אך ורק לשם שבת, ולא כהכנה לזמן אחר. אמנם טבע האדם
בקלות יטנו להתכוון לשם המשך השבוע, אולם מזה באה התורה להזהיר:
ואם כן, זה שאמר, אפילו כי "ששת ימים תעשה
מלאכה" בכל זאת "ביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' " – דוקא!
ולא כדי שיהיה לך כח לעבוד בששת הימים...
שבת השבתון היא לכבוד ה', ולא לכבוד ששת הימים
שקודם לכן, או אלה שיבואו.
יסוד זה יכול להיות מורחב לדברים נוספים, הקשורים
לעבודת ה', ןבקלות ניתן להטות לצורך אנושי כזה או אחר. ברגע שמדגישה התורה מה היעד, אין לנטות מהכוונה המקורית:
עשיית רצון ה', וקיום מצוותיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה