בס"ד
ריצה מרעיבה וריצה
משביעה / להפטרת פרשת ראה / מתורת רבנו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
החיים עוברים בריצה.
כולם חווים את זה. אתמול חגגת בר מצווה, השניה היית מתחת לחופה, והנה אתה מגייס
ילד או מחתן את הבת. בתוך כל המירוץ הזה כדאי מדי פעם לעצור ולחשוב: האם כל היעדים
שווים את הריצה? האם יש יעדים שהם בעצם אולי....לא ישימים?
כותב הרב (אות ט):
"למה תשקלו כסף בלא
לחם, ויגיעכם בלא לְשׇׂבְעָה ,
שמעו שמוע אלי ואכלו טוב, ותתענג בדשן נפשכם" (ישעיהו נה, ב). אפשר לומר
שהנביא מוכיח ישראל שלא לרוץ הרבה על עניני עולם הזה, אשר לבסוף "ועזבו
לאחרים חילם" (תהלים מט, יא).
הנביא ישעיהו מדרבן את
העם לנהל נכון את "השקעת האנרגיה" שלהם. ההשקעה הנכונה היא כזו
שתוצאותיה נשארות לאורך זמן. רדיפה אחרי עניינים חומריים מניבה תוצרים עם תוקף
מוגבל של עד מאה ועשרים שנה...אם כן, כדאי להשקיע במשהו שנמשך יותר זמן – לנצח.
וכך הוא אומר: "למה
תשקלו כסף בלא לח'ם", לחמה של תורה, שזה גורם "ויגיעכם בלא לְשׇׂבְעָה", ש"אין אדם
מת וחצי תאוותו בידו" (קהלת רבה א, לב) ועזב לאחרים חילו. אבל "שמעו
שמוע אלי" ללכת בדרכי התורה, ובזה "ואכלו טוב" בעולם שכולו טוב, "ותתענג
בדשן נפשכם" הנפש הרוחנית.
המילה 'לחם' משמשת פעמים
רבות כרמז לתורה, כמו בפסוק (משלי ט, ה):
לְכוּ
לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי
אומר ישעיהו: אתם אוספים כסף אבל אין בזה שובע. אדם מדמיין ש"אילו רק היה לי...אז הייתי עוצר לנוח", אולם במציאות אין הדבר כן. אין שובע בחומריות. ברוחניות הדבר שונה. ככל שאדם מתמלא עוד הוא יכול להגיע לשבע גדול. אמנם מדובר על שבע במימד רוחני ועליון יותר, חיי עולם הבא, אולם למרות זאת בכך ישנה המלצה טובה: השקיעו את כוחותיכם בדבר שיביא לנחת, שובע ורוגע. יותר מידות טובות, יותר תורה, יותר מצוות.
No comments:
Post a Comment