בס"ד
אמירת הלל על סעודה?? /
להפטרת פרשת וילך / מתורת רבינו אלטר מאזוז זצ"ל
בפרשת עקב התחדשה לנו
המצווה לברך על אכילת לחם (דברים ח, י)
:
וְאָכַלְתָּ
וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן
לָךְ
זו הברכה היחידה שאנו
חייבים בה מהתורה!
לאור זאת, מדקדק רבנו
בלשון ההפטרה, המדברת על קשר בין מזון להלל, ומציע כמה תשובות להסבר הקשר, מהן
נלמד שתיים:
בהפטרה. ואכלתם אכול וְשָׂבוֹעַ
והללתם את שם ה' אלהיכם (יואל ב, כו) נראה לפרש במה שכתבו המפרשים ז"ל על
פסוק "ואכלתם לחמכם לשובע" שיתן הקב"ה טעם בלחם עד כדי שאפשר לאכול
אותו גם על השובע. והוא מה שאומר הנביא "ואכלתם" אפילו ש"אכול
ושבוע" שאתם כבר שבעים, ולכן "והללתם את ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא",
דבר פלא כזה שהוא חוץ לטבע.
הנביא יואל מנבא על השפע
הגדול שעוד בוא יבוא. השפע לא יעלה רק בכמות אלא גם באיכות, טעמים נפלאים
ומשובחים. אדם יוכל לאכול מרוב עונג אפילו כאשר הוא שבע, וזה דבר בלתי רגיל! ההלל
לקב"ה יהיה על פלא גדול זה, שאינו בא בדרך הטבע.
תשובה נוספת:
אי נמי (=או גם) יש לפרש
במה שכתבו המפרשים ז"ל דהטעם ד"שכר מצוות בהאי עלמא ליכא" מטעם
דשמא יחטא האדם בסופו. ואם כן, המזכה את הרבים דקיימא לן (=שידוע לנו) שאין חטא בא
על ידו הרי הוא בדין לקבל שכר בעולם הזה.
חז"ל מלמדים אותנו
שאין אנו מקבלים את שכר המצוות בעולם הזה. מה הטעם? רבנו מביא נימוק: אדם יכול
להתקלקל. הניסיונות מלווים אותנו עד יומנו האחרון. מי ערב לאדם שיישאר בצידקותו
וביושרו כל חייו? לכן על האדם להוכיח שהוא עובד ה' כל חייו, ואת שכרו על המצוות
יקבל אחר כך. אלא שישנם מעשים המבטיחים יותר שמירה רוחנית על האדם, ואחד מהם הוא זיכוי
הרבים. ישנה סגולה של הגנה מן החטא למי שמקרב לב ישראל לאביהם שבשמים. באדם כזה
הנימוק שהוזכר לא שייך, שכן רוב הסיכויים שלא יתקלקל, וממילא הוא יוכל לאכול
ולהנות משכר מצוותיו גם כאן, עוד בחייו.
וזה שאמר "ואכלתם
אכול ושבוע" שזהו שכר בהאי עלמא (=בעולם הזה) וזה על ידי "והללתם את ה'
אלוהיכם" שתפרסמו את הניסים והנפלאות שעשה עמכם ה' יתברך שבזה אתם מחזירים
אנשים בתשובה ותהיו ממזכי הרבים.
השכר המובטח בדברי הנביא יואל הוא שפע כבר בעולם הזה, אכול ושבוע. ואם תשאל: ומי ערב שאכן אדם זה ראוי
לקבל שכר ולא יתקלקל חלילה בהמשך? עונה הנביא: והללתם את ה'. מי שעסוק בהפצת שמו
וגדולתו של הבורא יתברך בעולם, זוכה לשמירה מן החטא, וממילא יאכל וישבע כבר בעולם
הזה.
