בס"ד
עליה
בקדושה מחייבת את זיקוק הלב / לפרשת וישלח / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל
יעקב
אבינו עם כל משפחתו ופמלייתו עושים מסע לבית אל, כדי לקיים את נדרו עם יציאתו
לחרן, כפי שקראנו בפרשת ויצא. טרם הגעתם לביל אל מבקש יעקב ממשפחתו (לה, ב-ד):
(ב) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ
אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם:
(ג) וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה
אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי: (ד)
וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת
הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר
עִם שְׁכֶם:
רבינו
מציג כמה קשיים בפשט הסיפור:
א. אם
יעקב יודע שיש לבני ביתו אלהי נכר – מדוע הוא ממתין עד עכשיו ולא מסלקם קודם לכן? ב.
מדוע אמר "בתוככם" במקום "עמכם"? ג. למה נתנו את האלילים אשר
"בידם" ולא "עמהם"? ד. ממתי נזמים הם אביזרי עבודה זרה? לא
מצאנו דבר כזה.
מתרץ
רבינו:
יתכן
כי בהיות לבן עובד ע"ז כנראה (=כפי שאנו למדים) מהתרפים, חש יעקב על בני ביתו שגדלו בנוה רשע פן יש בהם שרש פורה ראש ולענה, ובלי ספק
כאשר שב יעקב לארצו ציוום להסיר מהם
כל מין ע"ז שהיו רגילים בבית לבן. אך בעת ציוהו ה' לעלות בית אל ולבנות שם
מזבח...חשש עוד פן גם שהסירו הגלולים אולי נשאר בקרב לבם עוד מחשבת ע"ז,
וימשך לו מזה רע שלא יוכל להוסיף קדושה ונבואה כי שאור שבעיסה יעכב, ולזה עוד ציום
לאמר "הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם" - בקרב לבכם פנימה! וטהרו עצמכם
גם ממחשבת פיגול של ע"ז.
ברור
שיעקב סילק ביציאה מבית לבן כל עבודה זרה שהיתה בידי כל עבדיו המרובים. לא מזה חשש
יעקב אבינו עליו השלום, אלא מהתפיסות האליליות שאולי עוד היו בלב בני ביתו. אמונות
אליליות, ביטחון ותקווה ברעיונות שיש בהם כפירה באלהותו הבלעדית של הקב"ה –
אלה הם הדברים אותם רוצה יעקב לעקור. כאשר יעקב אבינו מציב לעצמו שאיפה של עליה
בקדושה וברוחניות, לעלות מדרגה בנבואה, גם מחשבות לב לא נקיות ולא ראויות פוגמות.
את הזיקוק הזה מבצע יעקב אבינו.
ואומרו
"אשר בידם" אולי שהיתה להם מין ע"ז עשויה בדמות צורת אדם בולטת ונזמים
באזניה לנוי ונותנים אותם בידיהם כעין צמידים להראות לעיני העם כי הם לתכשיט ולנוי
עשויים ומחשבותם לא כן, רק לשם ע"ז, אשר עד כה לא הרגיש יעקב בדבר וחשב כי
לנוי בעלמא הם, והן עתה אחרי צוותו אותם להסיר מקרבם גם מחשבת ע"ז אז שבו
הפעם מדרכם הרעה באמת ובלבב שלם, ויתנו אל יעקב את אלהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים
אשר באזני אלהי הנכר...
גם
תכשיטים שהשאירו עבדיו ואמהותיו בידיהם, והיו נראים כמו קישוט ונוי, כעת נמסרו
בידי יעקב. הם קישוטים שהיו "בידם". לאותם קישוטים היו כדמות אדם (או
שמא פני אדם) עם נזמי אוזן. עליהם מספרת התורה. עבדיו ואמהותיו של יעקב הניחו את
כל הקישוטים הללו לפני יעקב, כי בזה גילו שבעומק ליבם לא התייחסו לדבר רק כתכשיט
אלא כפריט בעל ערך אלהי, וגם מזה הם מוכנים ורוצים להיפטר.
אדם החושב
מחשבות של עליה והתקדמות בעבודת ה' ובקדושה, לא יכול לשמור על הרגליו הישנים, אלא
עליו לחפש גם בנבכי נפשו את הדברים הזוקקים שיפור וטיבור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה