בס"ד
ברכת הצלחה בחינוך / לפרשת משפטים / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
נראה שאין מאבק אישי
יותר מורכב מאשר הצלחה בחינוך. כמה הורים משקיעים בילדים זמן, יחס, קשב, חשיבה,
ייעוץ...ולא אמרנו כלום על הוצאות. יחד עם זאת כולם יודעים שאין לאף אחד בטחון מה
תהיה התוצאה. מקובל בפי הורים רבים: הצלחה בחינוך – חמש אחוז בגלל השקעה, ותשעים וחמש
אחוז בגלל התפילות.
האם ישנו מקום בו
הקב"ה מבטיח לנו הצלחה בכך? ישנן ברכות והבטחות אלוקיות לשפע בריאותי, כלכלי
ובטחוני. האם ישנה ברכה גם להצלחה בחינוך?
רבנו מבין שזה קיים
בפרשתנו (אות טו):
"לא תהיה משכלה
ועקרה בארצך, את מספר ימיך אמלא" (כג, כו) - יש לפרש על פי מה שאמרו חז"ל
בגמרא (ב"ב קט"ז, א) הטעם שנאמר ביואב לשון 'מיתה' ובדוד לשון 'שכיבה',
יואב שלא השאיר אחריו זרע נאמר בו לשון מיתה, דוד שהשאיר אחריו זרע נאמר בו לשון
שכיבה. וההסבר לזה כי האדם שנשאיר אחריו זרע נקרא עודנו חי כי הוא עולה ממדרגה
למדרגה בזכות המצות ומעשים טובים של בניו שעושים אחרי פטירתו, והוא בבחינת הולך...אבל
מי שלא השאיר אחריו זרע, נקרא עומד, כי כיון שנפטר אינו יכול לסגל עוד תורה ומצות...
חז"ל עומדים על
ההבחנה בין לשונות שונים של מיתה בתנ"ך. בדוד הלשון היא 'שכיבה', כאילו מדובר
על שינה זמנית ולא על סיום החיים. הסיבה היא שישנה בחינה של המשך חיים דרך הילדים.
האדם עולה ומתעלה בזכות מעשיו הטובים של
ילדיו. לברכה זו מתכוונת התורה אצלנו:
ולזה אומר הפסוק "לא
תהיה משכלה...ועקרה...", אלא משאירים זרע אחריהם, ועל ידי זה "את מספר
ימיך אמלא", להיות נקרא חי והולך בזכות מעשים של זרעו.
מילוי הימים אינו רק
כאשר האדם בגופו בעולם הזה, אלא גם לאחר שנשמתו מסתלקת מן העולם, ימיו מלאים חידוש
והתקדמות בזכות צאצאיו.
בהסבר שני הרב מדבר על
הברכה החינוכית:
אי נמי יש לפרש, שיש שתי
סיבות לאדם להיות חוטא ורשע: א) בתחילתו למד תורה והיה עובד ה' יתברך כראוי ולבסוף
יצא לתרבות רעה. ב) נולד אצל הורים חפשים או נתגדל יתום ואין מי שיחנך אותו ולכך
היה פרא אדם.
למה אדם נהיה בעל
עבירות? או שיצא לדרך כשומר מצוות ובעל מידות, ובדרך פגש נורמות שליליות שהורידו
אותו מהדרך, או שמראש חונך בבית ללא הדרכה מתאימה, קל וחומר אם גדל ללא חינוך
מסיבות שונות.
הנה סוג ראשון נקרא
שכול, ששיכל תורתו ומצותיו והלכו לסטרא אחרא. והסוג השני נקרא עקר שלא הוליד כל
עיקר.
לאדם מהסוג הראשון יש
חוויית מוות חלילה: היתה לו דמות אחת, האדם 'שכל' אותה, וקמה
אחרת במקומה, שלילית. אצל השני, מעולם לא נולדה בו מציאות של אדם בעל מידות. יש
כאן עקרות רוחנית.
ועל זה התורה מבטיחה לנו
"לא תהיה משכלה ועקרה בארצך", וכדברי הנביא (ירמיה לא, לג) כי כולם ידעו
אותי מקטנם ועד גדולם.
מבטיחה התורה שתופעות
כאלה תעלמנה בעזרת ה'. כשעם ישראל בכללותו ילך בדרך ה', יפעל כנאמן לברית סיני,
הקב"ה יעשה את ההשלמה מצידו, ויידאד להצלחת וחינוך הדור הבא.
הרב כותב עוד שני
פירושים, ואידך זיל גמור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה