גזור, וה' יקיים!

 בס"ד

גזור, וה' יקיים! / לפרשת מטות / מתורת רבנו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

חז"ל מלמדים אותנו כלל מאד חשוב: כולנו נשבענו בהר סיני לקיים את התורה. לדבר זה יש השלכות שונות, אולם לפני הכל יש כאן מחויבות בסיסית לפעול לפי רצון ה'. אמנם,  מכיוון שהאדם עלול לחטוא, נתן לנו ה' יתברך בחסדו את התשובה. יש מקום להסתכל על החזרה בתשובה כמעין שבועה מחודשת מול הקב"ה, התחייבות חזקה שלא לשוב על אותה טעות.

ייתכן כי ראיה זו היא המביאה את רבינו לדרוש כך (אות ה'):

איש כי ידור נדר לה', או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו, לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה (ל, ג). אפשר לפרש על פי מה שדרשו בגמרא (עבודה זרה, יט, א) "אשרי איש ירא את ה' (תהלים קיב, א) אשרי איש ולא אשה? אמר רבי עמרם אמר רב, אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש", עד כאן.

התלמוד דורש את הפסוק בתהלים המדבר בשבח ירא ה'. פשט הפסוק מדבר על כולם, שהרי יראת ה' לא קשורה לשאלה אם זה איש או אשה! אלא שהפסוק טומן יסוד חשוב בעניין התשובה: אין להתעכב עם החזרה בתשובה. עשה את התשובה כאשר אתה 'איש', כלומר כשעודך עומד בכוחך ובגבורתך. הן מצד כנות התשובה, שכן בזקנה עם החלשות הכוחות והתאוות לא ניכרת המוטיבציה האמיתית לתשובה, והן מצד שאדם אינו יודע מה קיצו, ושמא לא יספיק חלילה.

עוד ידוע מה שאמרו בגמרא (ברכות לד, ב) "במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינן יכולים לעמוד",

מעלת בעלי תשובה – אין לתאר ולשער! ואכן לפי דעת רבים מחכמי ישראל מעלת בעלי התשובה מרוממת ממעלת הצדיקים הגמורים!

לאחר שתי הקדמות אלה מחדש הרב את דרושו:

וזהו רמז הפסוק "אי'ש כי ידור נדר לה'", רוצה לומר אדם שעושה תשובה כשהוא 'איש' ו'נדר נדר' להיות מקודש לה', או "השבע שבועה לאסור אסר על נפשו" שלא יחזור לסורו ועשה תשובה, אם יתמיד בתשובתו ו"לא יחל דברו" שנדר ונשבע ואסר על עצמו להיות צדיק, זוכה להיות "ככל היוצא מפיו יעשה", תפילותיו ובקשותיו מתקבלות כי גדולה מעלתו יותר מצדיק גמור.

כלל בידינו: "צדיק גוזר, והקב"ה מקיים". ומה לגבי בעל תשובה? מחדש הרב: אכן כן! מעלתו הרי גבוהה משל צדיק, אם כן כמו שלצדיק יש כוח לפעול בגזירת פיו, כך גם לבעל התשובה. הרמז נמצא בפרשתנו: אם אדם חוזר בתשובה בעודו בתקפו ובגבורתו, ועמידתו בהחלטות שקבל בתשובתו נחרצת וחד משמעית, ממש כאילו נשבע לקיים זאת, הרי "ככל היוצא מפיו" של בעל התשובה, "יעשה" הקב"ה!