אחריתה של מצרים...

בס"ד

אחריתה של מצרים... / להפטרת פרשת וארא / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

גדולתה של מצרים קורסת שלב אחרי שלב בעקבות המכות. ההפטרת הפרשה מדברת על עוד חורבן עתידי שיבוא על מצרים, אלא שהנביא יחזקאל סומך לכך תוצאה שנראית לא קשורה כלל (יחזקאל כט):

(טו) מִן הַמַּמְלָכוֹת תִּהְיֶה שְׁפָלָה וְלֹא תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל הַגּוֹיִם וְהִמְעַטְתִּים לְבִלְתִּי רְדוֹת בַּגּוֹיִם: (טז) וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אלהים:

מדוע נפילתה של מצרים לשפלות תגרום לכך שיישכח עוון כלשהו מעברם של ישראל? מסביר הרב (אות יד):

אפשר על פי מה שכתב הרב אהבת יהונתן ז"ל, כי מלך הכוזרים שאל לחבר היהודי איך עשו בני ישראל קרבן פסח במצרים, והלא אסור להקריב קרבן מחוץ לבית המקדש, ואם כן עברו היהודים על איסור שחוטי חוץ. השיבו החבר, כי היהודים עשו את קרבן פסח בארץ גושן, שבאמת היתה שייכת לארץ ישראל, אלא שלפי שעה היתה נתונה אז תחת שלטון מצרים.

רבי יהודה הלוי בספרו 'הכוזרי' (ב, יד) מליץ יושר על עבודה רוחנית כגון נבואה וקרבנות שנעשו מחוץ לגבולות ארץ ישראל – לכאורה. רבי יהונתן אייבשיץ (אהבת יהונתן, הפטרת ויצא) מסביר את דבריו לענין קרבן פסח שנעשה בגושן באופן הבא:

והכוזרי כתב כי ארץ גושן היא מן ארץ ישראל לפי הכוכב רק שלא נטלוה ישראל בתחומי ארץ ישראל ומוכח הלבנה היא כוכב של ארץ גושן.

כלומר: גושן מהותית שייכת לארץ ישראל, ולכן אין בעיה של קרבן. אלא שהדבר קשה, שכן מפורש בתורה שארץ גושן שייכת למצרים! אלא שמדובר על מציאות זמנית, כל זמן שמצרים בעצמתה. אולם עם קריסת מצרים מתגלה טבעה האמיתי של גושן ושייכותה לארץ ישראל.

יוצא איפוא כל עוד מצרים ממלכה גדולה ושליטה גם על גושן, היה הדבר נחשב לבני ישראל לחטא בקרבן פסח הראשון ושחטו שתוטי חוץ, אבל כאשר מצרים תהיה ממלכה שפלה ולא תשלוט עוד על גושן, אז לא יזכר עוד החטא הזה, שכן יתברר לכל כי גושן אינה שייכת כלל למצרים אלא לארץ ישראל.

כל זמן שמצרים בתקפה ועצמתה, היא שולטת על ארץ גושן וממילא יש מקום לשאלת מלך כוזר מדוע הקריבו מחוץ לארץ ישראל, אולם מתנבא יחזקאל שמצרים תהיה ממלכה שפלה, קטנה ודלה, וממילא לא תשלוט על ארץ גושן. במציאות זו תסור שאלת מלך כוזר מעל החבר-היהודי, ובזה לא ייזכר להם הדבר כעוון. כך מסביר

רומז הרב רמז להטעים את הדבר:

ואפשר לרמוז זה כי תיבות "עון בפנותם אחריהם" עם שלשת המילים עולים כמספר "בעשותם הפסח" לרמוז להאמור.

המילים בהפטרה רומזת במספרן על עניין קרבן פסח – שהוא העוון המדובר כאן. עוון של הניתוק בין מעשה הקרבנות למקום הקדוש, ארץ ישראל.