בס"ד
שהרחמים לא יהפכו לדין, חלילה!! / להפטרת פרשת אחרי מות / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
ההפטרה לפרשת אחרי מות פותחת בפניה חריפה של הנביא יחזקאל אל עם ישראל )יחזקאל כב, ב(:
וְאַתָּה בֶן אָדָם הֲתִשְׁפּוֹט הֲתִשְׁפּוֹט אֶת עִיר הַדָּמִים וְהוֹדַעְתָּהּ אֵת כָּל תּוֹעֲבוֹתֶיהָ
הפנייה "בן אדם" נשמעת מוכרת ושגרתית. אולם רבינו מגלה בה שני שמות קדושים הרמוזים:
אפשר לפרש על פי הידוע ששם הוי"ה ב"ה המילוי שלו שם מ"ה, ב"ן, ס"ג, ע"ב. וזה תלוי במילוי, אם במילוי אלפי"ן, או במילוי ההי"ן, או במילוי יודי"ן, כידוע ליודעי ח"ן. והנה בתיבות "בן אדם", נרמזו שם ב"ן, ושם מ"ה, שהוא כחשבון אד'ם.
לשם הוי"ה ברוך הוא ישנן כמה צורות מילוי )כתיבת כל אות בשלמותה(, כאשר לכל צורת מילוי של האות ה' ערך מספרי שונה. ארבעת המילויים המרכזיים הם: שם ע"ב )מילוי יודי"ן(, שם ס"ג )מילוי י' ו-א'(, שם מ"ה )מילוי אלפי"ן(, ושם ב"ן )מילוי ההי"ן בדרך מסוימת(. שמות אלו ידועים בעיקר לחכמי הקבלה. המילה "בן" ערכה המספרי 52, שהוא שם ב"ן. המילה "אדם" ערכה 45, שהוא שם מ"ה. שני שמות אלה נחשבים שמות של רחמים.
ועתה מגיע חידושו של רבינו:
וזהו רמז הפסוק "ואתה ב'ן אד'ם" - שני שמות הנ"ל שהם רחמים - "התשפוט התשפוט את עיר הדמים?" איך מדת רחמים מתנהגת כמדת הדין, ולא סלחה לישראל כל תועבותם?
שאלה עמוקה נשאלת כאן: איך ייתכן שה', שם הוי"ה, שמידתו רחמים פונה בדברי תוכחה ושיפוט קשים כל כך? ה"בן-אדם" שדרכו הנביא מדבר, רומז בשמותיו לרחמים - ואיך הוא שופט?
ויהי כמשי'ב "והודעתה את כל תועבותיה!" כי עם ישראל עברו על המדה ועשו כמעט כל התועבות המבואר אותם אחר כך, ובזה הגדילו הסא'ה, ואפילו מדת הרחמים נהפכה כביכול למדת הדין.
הפסוק עצמו משיב לשאלה: כאשר התועבות מגיעות לשיאן, כאשר כף המאזניים נוטה לחובה מעל לכל גבול, גם מידת הרחמים נאלצת להתלבש בלבוש הדין. אין זו נקמה, אלא תגובה הכרחית לגודל החטא.
כפי שמדגיש רבינו:
אבל גם זה רק על צו העונש, ולא נקמה חס ושלום, וכמו שאמר בסוף )יחזקאל כ"ב, ט"ו( "ונחלת בך לעיני הגוים וידעת כי אני ה'".
גם כאשר הדין בא לעולם, מטרתו תיקון ולא השמדה. סופו של הפסוק מגלה את הכוונה: "וידעת כי אני ה'" לא ביטול, אלא הכרה. הדין בא לעורר ולקרב את ישראל אל ה' יתברך.
No comments:
Post a Comment