בס"ד
מקדים רפואה ל...ישועה! / להפטרת פרשת מצורע / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
בהפטרתנו מסופר על ארבעה אנשים מצורעים שישבו מחוץ לשער שומרון, בעת שהרעב כבד על העיר. הם שאלו את עצמם: מה התועלת לשבת כאן עד מות? ומתוך כך החליטו ליפול אל מחנה ארם - ושם מצאו את המחנה נטוש. ה' הפיל פחד על הארמים שברחו והותירו את כל האוכל והרכוש, ובחסד גדול נתגלגל שאותם ארבעה מצורעים הם שבישרו לישראל את הישועה.
על מקרה זה עומד רבינו ומדייק (אות ד'):
"וארבעה אנשים היו מצורעים" (מלכים ב' ז, ג). יש לדקדק יספיק לומר 'וארבעה אנשים מצורעים'. ואפשר לומר שעברה מהם הצרעת, ומה שהיו מחוץ לעיר רק מצד הרעב שהיה בעיר, ומאת ה' היתה זאת שהיו מצורעים כדי שיהיו מחוץ לעיר, ונתגלגל הדבר שבחרו ליפול למחנה ארם, ואחר כך לבא להודיע לישראל.
רבינו מדייק במילה "היו": לשון עבר, כלומר היו מצורעים בעבר, אך כבר אינם. אם כן, שהותם מחוץ לעיר לא נבעה מדין מצורע המחוייב לשבת בדד מחוץ למחנה, אלא מן הרעב הכבד ששרר בשומרון. ובכל זאת, גילוי ההשגחה כאן הוא נפלא: מאת ה' היתה זאת שהיו מצורעים מלכתחילה, כדי שיימצאו מחוץ לעיר בשעה הנכונה - ומשם יתגלגל הדבר לישועת ישראל.
אמנם על פי חז"ל, שאמרו כי ארבעת המצורעים הם גיחזי ושלושת בניו - שעליהם נאמר "וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם" (מלכים ב ה, כז) - נראה שהצרעת לא עברה מהם, ולא כדברי רבינו. אולם דברי רבינו יפים על דרך הפשט, שאין בו הכרח לזהות את המצורעים עם גיחזי ובניו, ובפשט הכתוב יתכן שהצרעת כבר לא היתה בהם. ו"מאת ה' היתה זאת" כדברי רבינו.
No comments:
Post a Comment