בס"ד
אנו מתחילים את הפטרות
הפורענות של ימי בין המצרים, בדברי ירמיהו המקבל מסר של ביצוע נחרץ של גזירות ה' (ירמיהו א, יא – יב(:
וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי
לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה: וַיֹּאמֶר
ה' אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ: פ
האוירה קשה. ברור
שהשקידה הזו היא לביצוע נבואות פורענות. האם זהו מחזה שלילי לגמרי?
כותב רבינו מקיקץ שלי,
בספרו 'בית ושם':
בהפטרה. ואומר "מקל
שקד...כי שוקד אני על דברי לעשותו". אפשר לומר כי הנביא ראה גזירת החורבן וגם
גזירת המן (אולי זה נרמז בתיבות מקל שקד היינו מקל ושבט נוגשים של האויב שקד וממהר
להחריב בית המקדש. גם מקל רמז להעץ שהכין המן למרדכי וזהו שקד אותיות קדש לתלות
עליו קודש קדשים). וכולם באו במהירות דחופה. חרבן הבית השי"ת הקדים שנתים
לחשבון "ונושנתם" ובגזירת המן נאמר "ונשלוח ספרים ביד הרצים".
אבל כולם היו לטובת ישראל כי חרבן הבית נעשה כדי לשכך חמתו בעצים ואבנים ולא בעם
ישראל, וגם גזירת המן כדי לחזור ולקבל התורה ברצון בלתי כפייה כמו שנאמר "קיימו
וקבלו" - קיימו מה שקבלו כבר.
ישנן שתי פורענוית
שמצאנו בהם חיפזון וזירוז להוצאתן לפועל: חורבן הבית (שכן היו ישראל אמורים להיות
עם בית מקדש "ונושנתם" שנים, 852, על פי הפסוק בדברים ד, כה) וגזירת המן
( בה מוזכרת דחיפות הפצת הגזירה ללא שיהוי).
הצד השווה שבשתי
הפורענויות הוא, שבחיפזון הזה גם נהייתה ישועה גדולה לאומה: בהקדמת החורבן - אם
אכן היה קורה החורבן בזמנו חלילה, הזעם שהיה פוגע בישראל היה איום ונורא, ולכן ה'
הקדים את החורבן בשנתיים. ובגזירת המן – היתה המטרה להוציא מעם ישראל חיבור מחודש
לתורה, מתוך רצון ואהבת הנס. במילים אחרות, השקידה אינה פעולה שלילית בהכרח.
לפעמים הזריזות היא כדי למנוע צרה גדולה, חמורה והרסנית הרבה יותר, וזה מה שרואה הנביא
ירמיהו: שה' (שם הויה ברוך הוא, מידת החסד) שוקד, מזרז כדי למנוע נזקים חמורים
ואפילו חלילה בלתי הפיכים.
וזהו "מקל שקד"
ר"ל גזירות ומקל נוגשים אני רואה שבאו במהירות ושקידה. "ויאמר ה' אלי
היטבת לראות" כל שראית שעתיד אני להביא על ישראל בשבילם הוא דבר טוב "כי
שוקד אני על דבר'י לעשות'ו", שהכל היה בכוונה להביא עליהם היסורין שהם דיבור
קשה והוא כדי לתקנם לקבל התורה ברצון וגם להשאיר אותם בחיים ושככתי חמתי בעצים
ואבנים ('לעשותם' מלשון 'ואת בן הבקר אשר עשה' שענינו תיקון)...
'עשיה' אינה בהכרח
'פעולה כלשהי', אלא לעיתים משמעותה 'פעולה של תיקון'. הקב"ה שוקד על דברו
(שהוא בדרך כלל במשמעות קשה) – כדי לתקנו!
לעשותו! החיפזון מהקב"ה!
הנביא מלמדנו, שגם אם נראה כי המצב אנוש וחמור, והנביאים מתארים לפנינו תרחישים לא
קלים, אין זה חלילה מגיע מתוך נקמנות ממנו יתעלה, אלא הכל מכוון כדי לאפשר תיקון,
תשובה וצמיחה.
No comments:
Post a Comment