מי צריך ניסים? / לפרשת בהעלותך / מתורתו של רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל
כולם מכירים את הכלל, שאין סומכים
על נס. השאלה העולה היא: ממתי כבר אין ברירה אלא להסתמך על נס? בפרשתנו, מוצא מוהרמ"ך
שתי סוגיות המבררות עניין זה.
משה רבינו מצווה לייצר חצוצרות כסף.
מה מטרתן? אומרת התורה (פרק י'):
ט וְכִי-תָבֹאוּ מִלְחָמָה
בְּאַרְצְכֶם, עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם--וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת;
וְנִזְכַּרְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְנוֹשַׁעְתֶּם, מֵאֹיְבֵיכֶם. י וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם
וּבְמוֹעֲדֵיכֶם, וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם--וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל
עֹלֹתֵיכֶם, וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם; וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי
אֱלֹהֵיכֶם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
יש מה לברר בכל אחת ממטרות התרועה.
מוהרמ"ך עומד על עניין הסיוע של החצוצרות בלחימה – כיצד על ידי התרועה -
נושעים? וכך הוא כותב ביד משה, סעיף ח':
והרעותם בחצוצרות...ונושעתם
מאויביכם - יש לדעת ולהבין מה תלוי הזכרון לפני ה' בקול התרועה? ויש לומר
דקול התרועה מעיר לבב כל ישראל מגדול ועד קטן ברגע אחד לשוב אל ה' ולצעוק אליו.
ובזה התבטל הגזירה ויד ישראל תהיה רוממה.
תשובה ראשונה, שאולי ניתן לכנותה
קלאסית, היא, שקול החצוצרה, כקול השופר באו לעורר לב בני האדם לתשובה, וכדברי
הרמב"ם בהלכות שופר. מתוך התשובה – נושעים ישראל.
אלא שכאן מוסיף מוהרמ"ך תשובה
נוספת:
ועוד יש לומר על פי מה שכתבו
המפרשים על פסוק [מלכים ב' י”ג י”ו] "יְרֵה,
וַיּוֹר". ובמקום אשר תכלה יד הטבע, שם תחיל יד הנס.
ולכן מה שיש בו אפשרות לעשות ולירות יעשה. ומאז יהיה הנס למעלה מהטבע. וכן כאן
בקול התרועה ישמעו האויבים ותפול עליהם איזה אימה ופחד רב או מעט. ומאז השי"ת
משמי קדשו מגדיל אימתם ופחדם ומשמיע באוניהם קולות פחד ואימה כמו שאומר הכתוב
[מלכים ב' -ז'] "וה' השמיע את מחנה ארם קול רכב קול סוס קול חיל גדול".
...
המלך יואש הולך להפרד מהנביא
אלישע. אלישע רוצה לצייד אותו בכח מיוחד, במלחמתו נגד ארם. אלישע עושה פעולה של
יריה יחד עם יואש, ומצווה עליו לירות חץ החוצה. מה משמעות הפעולה הזו? לפי ביאור
מוהרמ"ך, המשמעות היא שעל יואש לפעול כפי יכולתו, וה' יגמור את מלחמותיו
לטובה.
כך גם החצוצרות: אחת מאסטרטגיות
המלחמה הפסיכולוגיות, היא – הרעשה. עם ישראל הולכים להריע בחצוצרות. בזה הם פותחים
את המלחמה – אמצעי הפחדה. יש להלחם את המלחמה באופן טבעי, כפי חוקי המלחמה. משם
ואילך, יד ה' תהיה לטובה, לסייע לישראל לנצח במלחמה.
יסוד זה של עשיה טבעית עד הקצה
האפשרי, חוזר בעניין נוסף, והוא פניית משה ליתרו שיישאר
(י, לא):
... כִּי
עַל-כֵּן יָדַעְתָּ, חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָיִיתָ לָּנוּ, לְעֵינָיִם.
שואל ר' משה:
י')...יש לדקדק: הלא ישראל נוסעים
על פי הענן ומה יוסיף חובב להודיעם?
שאלה מדהימה שואל כאן ר' משה: הרי
הנסיעה והחנייה הם על פי ה', אם כן – מה הצורך בעיני בשר ודם? (נעיר, שהרב מקשה
שאלה זו על עוד שני סיפורים בפרשה, שלכאורה נוגדים את עקרון "על פי ה'
יחנו/יסעו", ע"ש).
והוא מיישב:
ויש לומר דהענן היה מראה
ומודיע רק כללות המסע לאן יפנו. אך שאר פרטי המדברות לא היו יכולים לדעת מהענן.
וחובב שהיה בקי בכל זה על זה, אמר לו והיית לנו לעינים. ואולי מזה יש להוכיח וכל
מה שאפשר לעשות בדרך טבע אין צריך להתפלל שיהיה בדרך נס. ואם כן כשהענן מודיעם
כללות המסע, אין צריך להתחדשות הנס להודיע להם בפרטות. וכשיש חובב (=יתרו) היודע הדרכים, בקש ממנו משה שיהיה להם לעינים...
ייתכן והענן היה מראה כיוון בכלל,
אולם לא היה בו צורך בהתנהלות השוטפת של המסלול. יתרו עשה
זאת, עקב היותו איש מדבריות מעולה. העקרון שוב: עשה כפי הטבע עד קצה היכולת, ומשם
והלאה – יפעל הקב"ה.
בגישה זו, הנמצאת כבר אצל קדמונים,
מחנכנו הרב, כי האדם הוא בעל יכולות שחנן אותו ה'. אין לו לאדם להסתמך על
הקב"ה משל היה יונק חסר דעת. ה' נתן לאדם מצבור כוחות, תכונות ויכולות. על
האדם להשתמש בהם כפי יכולתו. לאחר שמיצה את הכלים הקיימים בידיו – יפנה אל
הקב"ה, לפעולה על טבעית.
שנזכה להאמין בכוחותינו ולפעול
מתוכם. לפעול עם אל.
