ברכת כהנים - במיוחד בארץ ישראל!

ברכת כהנים - במיוחד לארץ לארץ / לפרשת נשא / מתורתו של רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל

אחד מכינויה של ג'רבא, הוא אי (או : עיר) הכהנים. משפחות רבות מאד היו משפחות כהונה, כר' כ'לפון עצמו. אגב, לויים – לא היו. המסורת מספרת שעזרא הסופר, הוא זה שגרם לכך. בבואו לאסוף לויים לעבודת המקדש, לא הסכימו הלויים לעזוב, ולעלות לארץ. עזרא קללם שמי שישהה שנה שלמה בג'רבא – בשנה שלאחר מכן ייפטר לא עלינו.

חיבה יתרה היתה לפרשת נשא בקהילה. ברכת הכהנים הנמצאת במרכז הפרשה זכתה למקום של כבוד. הכהן שהיה עולה לתורה ראשון בפרשה זו, היה זוכה לקריאה ארוכה מאד, עד סוף רביעי, שם נמצאת פרשיית ברכת הכהנים.

כמובן שגם ר' משה ייכנס בהרחבה להבנת תוכן הברכה (יד משה נשא, י"ג):

יברכך ה' וישמרך – נראה דשלשה פסוקים אלו, כלול בהם כל השלימות האנושיים, והמה בני, חיי ומזוני.

שלושה פסוקים האלה מכילים את שלושת השאיפות של האדם בחייו: בנים, חיים (בריאות) ומזונות (פרנסה). ה' מברך את ישראל על ידי הכהנים, בשלושת תשתיות החיים הטובים. איך זה נרמז בברכה? (כאן אדלג לסוף הדיבור הנ"ל, ונחזור להמשכו אחר כך):

וזה ביאורם:  "יברכך ה' ", והברכה היא "וישמרך", שלא תבוא לידי חולאים והוא החיי. "יאר ה' פניו אליר ויחנך", הוא המזוני, על דרך שנאמר "כי חנני אלהים וכי יש לי כל". "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום", הם הבנים כי הם גורמים שלום הבית, אם לאב בינו לעצמו, אם לאם בינה לעצמה, אם לאב בינו לאשתו, אם לכללות ישראל, אם להבית דין. והוא נכון מאד לענ”ד לפי פשוטו.

השמירה היא לבריאות. החן הוא הברכה הכלכלית מה'. השלום הוא בית עם ילדים, שההורים חשים סיפוק בהמשכיותם, ורתומים להצלחת ממשיכיהם.

אעיר שבסעיף י"א הרב מתאים בצורה אחרת את שלושת הפסוקים, לתכני "בני, חיי ומזוני", עיינו שם.

דבר זה מעלה שאלה: הרי התלמוד במסכת מועד קטן, בדף כ"ח עמ' א אומר כלל:

אמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא

שלושת הברכות הללו תלויות במזל ולא בזכויות!

מיישב הרב בשני אופנים:

נראה דכל זה רק ביחיד, אבל בציבור – בזכותא תליא מילתא.

האדם הפרטי יזכה לפרנסה לפי מזלו, אולם הכלל ישראל (כלכלת המקרו?) זוכה לברכה לפי זכויותיו.

תשובה שניה עונה הרב:

ועוד יש לומר דזה דווקא בגלות, אבל בהיותנו בארץ ישראל (שאינה תחת המזל) – לא.

כשאנו בגלות, אנו אכן נתונים לשליטתם של כוחות רוחניים שונים, הפועלים לפי חוקים דטרמיניסטיים – טכניים, כאלה או אחרים. אין גילוי של השגחה המותאמת למעשים. הכל מוכתב מראש, לפי זרימת המזל. בארץ ישראל, הנתונה להשגחת ה' המתמדת, יש כח עיקרי לזכויותיו של האדם, ולברכות הבאות דרך הכהנים.

על היסוד הזה, שבארץ ישראל דברין אינם פועלים לפי המזל, מבאר הרב את הפסוק המופיע לאחר מתן תורה (שמות כג, כ):

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ; וְלַהֲבִיאֲךָ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי. 

וכך כותב הרב בפרשת משפטים (אות כ"ג):

וזהו רמז הפסוק ...ואם תאמר מה הפרש יש בין ארץ ישראל לחוצה לארץ? לזה אמר "ועבדתם את ה' אלהיכם", כי שם תהיו בעלי יראת שמים, משום אתם רואים עין בעין איך השי"ת יברך לחמך ומימך בזכות יראת שמים, וזה כנגד מזוני...ועוד, "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך" – שתזכה לבנים. ועוד "את מספר ימיך אמלא" – דהיינו החיים.

בארץ ישראל, ניכר יותר המתאם בין הדרגה הרוחנית לברכת ה'. דבר זה – אין לו אח וריע באף מקום בעולם. פרנסת הסינים לא תלויה במוסריותם, וכן שאר האומות. רק בארץ ישראל יש מתאם כזה.

אם כן, הנכון הוא לברך בברכת שפע בנים, חיים ומזון, בארץ בה לברכה יש פעולה אפקטיבית, מתוקף השגחת ה' על עמו לטובה ולברכה.