שכינה עמהם-בחיבור שורשי / לפרשת ויגש / מבעל משך חכמה
בפרשתנו מתחילה גלות מצרים. אמנם, היא
עטופה ביוקרה, עגלות מלכותיות, כבודה וייחוס, אבל אחרי הכל, יש כאן גלות. כל
העטיפות לא יכחישו שבני יעקב לקראת ירידה. יעקב אבינו כמובן קולט זאת, והוא מודאג.
הקב"ה מתגלה אליו ומדבר עימו (בראשית פרק מו, ב):
(ב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל
בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
יעקב, שכבר חווה גלות בחרן בעבר, כבר
מכיר את הפניה הזו, בחושך, בלילה, מתוך שם אלוהים, שהוא מידת הדין, ולא שם הוי'ה
ב"ה. יעקב מכונה כאן" יעקב", בשם של הקטנות והעצבות (כתבנו כבר על
כך בס"ד בשם אור החיים הקדוש), ולא בשם "ישראל", שם העוצמה והשררה.
המהלך פה הוא עגום וירוד. אולם מתוך ההקטנה הזו (לילה, דין, עקב) מגיעה בשורה
מרגיעה: אנכי ארד עמך מצריימה.
מדוע דווקא יעקב הוא זה שהקב"ה
מתגלה אליו באופן זה של מראות לילה, בהקשרים הנ"ל?
מבאר רבינו המשך חכמה:
(ב) ויאמר אלקים (לישראל) במראות הלילה
ויאמר יעקב יעקב. ...שהיה מוכן לצאת לחוצה לארץ לגור, לכן בא אליו התגלות אלקית
בלילה, להראות שאף בלילה, בחשכת הגלות, שורה שכינה בישראל, ...
גם כשהיינו זרוקים דוויים וסחופים
בגלות, הקב"ה עימנו. דבר זה רומז יעקב בתיקון תפילת ערבית, ...
...והם איברים ופדרים שהם קרבים בין
ביום ובין בלילה (ברכות ב, א).
כוונתו: ערבית מקבלת את כוחה מהמשך
היום, ולא מעצמה. אין ללילה כח מעצמו, אלא רק כהמשך. כמו שבמקדש - קרבן שהוקרב
בשעות האור, ניתן להמשיך בשריפת אבריו גם בלילה (שאינו זמן מתאים לעבודת הקרבנות).
מדוע תובנה זו משמעותית? מה ניתן ללמוד
ממנה?
...ומזה, יצא לנו מוסר השכל, שכאשר
ישראל אוחזים אל הקבלה הנאותה, והולכים בדרכי ולמודי אבותיכם, אז הישראלי הוא גוי
איתן עתיק יומין, אשר נגלו אליו האלקים בהיות המקדש על מכונו, אז שורה השכינה עמהם
גם בחוצה לארץ - גם "בלילה". אבל בזמן ששכחו ברית אבותיהם, ואינם הולכים
בדרכיהם, אז כשהם בפני עצמם, הלא 'אין שכינה שורה בחו"ל'! ונסתלקה שכינה מהם,
ונתונים למשיסה ולבז, כי אינו חושב עצמו לגוי עתיק - 'שכבר ראה', "והיה דבר
ה' אליו", ודו"ק.
אם אנו רואים את עצמנו, כעץ עם שורשים
נטויים, כי אז ניתן לדבר על "המשכה", וגם על "עוגן", אולם אם
מיוצרים ניתוקים מכל סוג: רוחניים, לאומיים ועוד - הרי שאז אין הרוחניות אינה
מופיעה בגלות, ואנה מלווה רוחנית וחומרית את ישראל.
הפרי היפה ביותר, הנמצא ברום העץ, יונק
את כל כח קיומו מהשורש הנטוע בעומקי האדמה. גם כאשר הפרי רחוק -אפילו עשרות מטרים
- מהאדמה ומהמזון החיוני - החיבור שלו אל השורש מוציא ממנו את כל הטוב שבו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה