יום שלישי, 30 בנובמבר 2021

שליטה ברגש

שליטה ברגש / לפרשת ויגש / אור החיים הקדוש

האם יוסף כעס על אחיו על המכירה?

המפגש המרגש בין האחים טעון מאד, ומחלקיקי המילים והדיבורים ניתן לנסות להפיק תובנות לגבי השאלה הזו.

על פניו זה נראה כי יוסף מעודד ומחזק את האחים שלא יפול לבם (בראשית פרק מה, ה):

(ה) וְעַתָּ֣ה׀ אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ וְאַל־יִ֙חַר֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם כִּֽי־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י הֵ֑נָּה כִּ֣י לְמִֽחְיָ֔ה שְׁלָחַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים לִפְנֵיכֶֽם:

אל תתעצבו ואל תכעסו כי סוף טוב הכל טוב, אני חי והולך לדאוג לכל מה שתצטרכו!

אמנם הם לא השתכנעו בקלות, כמו שראינו שני פסוקים לפני כן (בראשית פרק מה, ג):

(ג) וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י וְלֹֽא־יָכְל֤וּ אֶחָיו֙ לַעֲנ֣וֹת אֹת֔וֹ כִּ֥י נִבְהֲל֖וּ מִפָּנָֽיו:

ישנה אי ודאות לא נורמלית: אחרי 22 שנה פתאום מתגלה האח האבוד! יוסף צריך לגשר על רגשות אלה.

איך יוסף חווה את מכירתו שלו? בסיפור המכירה הוא פסיבי לחלוטין (בראשית פרק לז, כג-כד):

(כג) וַֽיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָ֑יו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת־יוֹסֵף֙ אֶת־כֻּתָּנְתּ֔וֹ אֶת־כְּתֹ֥נֶת הַפַּסִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו: (כד) וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה...

קשה לתאר שהוא היה שלו נפש כשמורידים אותו לבור מלא נחשים ועקרבים. ואכן חריץ קטן לגודל האטימות מתגלה אלינו בדיאלוג שנעשה בין האחים לאזני יוסף (מעבר לתיאור האגבי שהם יושבים לאכול לחם לאחר המכירה) (בראשית פרק מב, כא):

(כא) וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו אֲבָל֘ אֲשֵׁמִ֣ים׀ אֲנַחְנוּ֘ עַל־אָחִינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל־כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת:

יוסף התחנן על חייו, והם לא התייחסו...

ודאי אם כן שיוסף לא עבר על כך באדישות. ודאי שהיה צפוי שהם יענשו בחומרה עצומה. אולם יוסף מלמד אותם - ואותנו - פרק בהלכות הבנת תהליכים, ועיצוב הרגשות ביחס אליהם (אור החיים בראשית פרק מה)

(ח) ועתה לא אתם וגו'. פי' לתת טעם להסיר מלבם חשש השנאה לבל יחשבו כי יוסף ישטום אותם וישנאם על אשר נתאכזרו עליו ויהיה בעיניהם דבר רחוק שיהיה לב יוסף נכון עמם, לזה אמר להם הן אמת כי בשעת מעשה אשר מכרוהו היו הדברים זרים בעיניו איך יהיה כל האכזריות בלב אחים על אחיהם וראוים הם להיות שנואים אצלו:

אכן עתה אחר ראותו כל הנמשך מירידתו מצרים ידע כי המעשה היה מאת ה' והם שליחותו יתברך עשו ולא שליחות עצמם ובזה אין מקום לשמור להם איבה ולא להרחיק מדת האחוה מהם:

אמונה ביד ה' המכוונת את הכל מסייעת לשליטה נכונה ברגשות: אם אני מבין שיש השגחה אני מבין שהמידה הנדרשת היא סבלנות, לראות לאן הדברים יובילו. נכון הדבר, שאין הבטחה שהאדם יבין כל מהלך נסתר המתרחש, לא לעצמו ברמה הפרטית ולא לעם ברמה הלאומית, אולם יוסף פותח לנו דלת להבנת המציאות: אם תדע שיש כאן יד אוהבת המכוונת, תוכל לקבל מצבים לא נעימים חלילה , מתוך ביטחון שיצא מזה טוב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

המשכן - אמצעי או מטרה?

  בס"ד המשכן – אמצעי או מטרה? / לפרשת צו / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל המשך העיסוק בקרבנות בפרשתנו מאפשר לנו לעיין בגישתו הכלל...