פנים אל מול פנים / לפרשת לך לך / אור החיים הקדוש
ה' מצווה את אברהם ללכת לארץ
שיראה לו. באופן הפשוט מדובר על מבחן אמונה עיוור של הליכה אחרי ה': הליכה ליעד לא
מוכר, עם משך הליכה לא ברור (כמה תיקים להכין?...) ועוד קשיים שונים.
אמנם "אראך",
מחבר אותנו גם למושג "ראוי". כיצד יתפרש כאן?
כותב אוה"ח הק':
אל הארץ אשר אראך.
...עוד יתבאר על דרך מה שאמרו בספרי בפסוק (במדבר לה) אשר אני שוכן בתוכה אשר אני
שוכן בתוך בני ישראל אין שכינה שורה אלא בתוך בני ישראל ובעודן בארץ ע"כ,
והוא שאמר ה' לאברהם אל הארץ אשר אראך פירוש ראויה לך ואתה ראוי לה. ושיעור התיבה
הוא אראה אותך לה ואראה אותה לך
יש כאן חידוש בזיקת
הקשר שבין עם ישראל לארצו: אדם הקונה בית הוא זה שבודק את הבית. הבית סטטי ואינו
בעל עמדה לגבי מי שיגור בתוכו, כמובן. הארץ אינה נדל"ן. היא בעלת עמדה לגבי
מי שוכן עליה. היא בוחנת אותו ואת מעשיו, אם הם ראויים לה. רק השיתוף, של עם ישראל
בארצו, כדרך המתאימה לקדושתה של הארץ, הוא זה שיעלה יפה. לא עם ישראל בחו"ל,
ולא הארץ בשליטת גויים עליה, חלילה.
אגב, יסוד זה עולה גם
במפגש יותר עליון, בין האדם לבית ה', כעולה בדיון בגמ' במסכת חגיגה (ד,ב) ביחס
לחיוב עיוור במצוות ראיית בית ה' בשלושת הרגלים:
כדרך שבא לראות כך בא
ליראות,
המקום בוחן אותך לפי
מידת היותך ראוי.
וכמים הפנים לפנים, לב
האדם לאדם, וכנראה גם לאדמה: אם אתה מאיר פנים, מאיר במעשיך, גם הארץ מאירה כנגדך,
ואם ההיפך, אז ח"ו.
ואם הכל זורם, והעיניים
מאירות, פנים אל מול פנים, תבוא הברכה, וכפי שמסיים ר' חיים בן עטר:
כי זה בלא זה אינם ראויים
להשראת שכינה ולרוב ההצלחות:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה