רבינו משה (כ'לפון) כרועה נאמן לעדתו

רבינו משה (כ'לפון) כרועה נאמן לעדתו / לפרשת במדבר / מתורתו של רבינו כ'לפון הכהן זצוק"ל

רועה נאמן היה מוהרמ"ך על עדתו. ידע להנהיגם בחכמה ובתבונה, בין בימים שגרתיים ובין במצבי משבר. ידע להעמיד אנשים על דבר אמת והלכה, ומאידך עינו היתה צופיה ברחמים לצרכיו של הציבור. ישנן דרשות רבות שהרב נשא בשבח מצוות הצדקה.

גם בפרשתנו, הרב מחבר בין דיוק לשוני לעניין הצדקה (דרכי משה, ח"א):

ידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר: אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלוויים: וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו בגשתם את קודש הקודשים אהרן ובניו , ובאו ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו: ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו:

הכתוב עומד ומזהיר אל הכהנים שלא יגרמו מיתה לבני קהת, על ידי התרשלותם לכסות כלי הקדש. ועם כי לא עשו בזה מעשה בידים אלא בשב ואל תעשה, הזהירם הכתוב בלשון זה אל תכריתו וכו'.

ישנו ציווי על הכהנים שלא יהרגו את הלויים. מה הכוונה? וכי תעלה על דעתך שיעשו זאת? אלא מדובר על הריגה – בפסיביות. אין ללויים לראות את כלי הקודש, ועל הכהנים הוטל, לכסות את הכלים, לפני הנעת הכלים למסע.

ומה זה נוגע לחיינו אנו? ממשיך הרב:

ומזה אנו למדים גם כן לעניין העני והאביוו הבא ליטול צדקה שלא להעלים עין ממנו. וכן אמרו רבותינו ז”ל בכתובות דף ס"ח ע"ב כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע”ז...

התעלמות ממצוקת העני – כמוה כהריגתו! פסיביות – גם היא הורגת ח"ו.

מכאן הרב מאריך בדרוש על חיוב הצדקה, חלקי הצדקה ומדרגותיה.

הרב מגלה כאן חיבור למצוקה קונקרטית, שאולי לא ניתפסת ממש כראויה לסיוע:

ובימינו אלה יש עוד צדקה גדולה עד מאד והיא שייכא גם לעשירים ולבינוניים, והוא מי שיש עליו איזה חוב לשלם אותו אם בכמפיאל (שטר חוב) אם בהוצאת משפט, ואם אינו משלם יורדים לנכסיו ומתמוטט ממש, על ידי שיצא עליו שם איש נשבר ועני, ולפי האמת יש לו כהנה וכהנה סחורות או קרקעות ורק לפי שעה לא השיגה ידו לשלם וכיוצא בזה,

הרב מדבר על אנשים שלקחו הלוואות, אולם אין להם לפרוע מזומן. אם יגבו את נכסיהם, הרי שבזה עלולים אותם אנשים לקרוס לגמרי, בהעדר מזומנים ובהעדר נכסים. הרב מציע להקים קופה מיוחדת למטרה זו, שתתן מעין הלוואות גישור. הרב מלהיב ומעודד את הציבור, להרתם לעניין, ולראות בכך את הצדקה במעלתה העליונה. חלק מהעניין הוא גם לתת ייעוץ כלכלי להמשך:

ומי שמחונן אותו וממשכנו לשם הצלתו של הלוה,...אין ספק כי הוא בכלל המעלה הגדולה של מעלות הצדקה שאין מעלה גדולה ממנה... וכן בכלל להשגיח עליו ולהורותו דרך ישר לבל יבוא עוד פעם לידי מדה זו.

מי שמכיר את כתבי הרב, יודע כי הרב היה מאד נמרץ ומעשי. בשלב זה של הדרשה, הוא ממש נותן תוכנית אופרטיבית, להקמתה ותיפעולה של קופה ייחודית זו. הרב נוקב בסכומי ההלוואה, מטרות מדוייקות, זהירות מאיסור ריבית, ועוד.

הרב הקים קופות צדקה יעודיות לפי הצרכים שהיו בקהילתו, ומסר את ניהולן לנאמנים, תוך פיקוח על הביצוע.

מסיים הרב בתזכורת כי חיי קהילה ישראלים, מחייבת את התלות ההדדית (כפי שכתבנו בדרשה על פרשת בהר, עיינו שם), ואת הצורך לעזור כל עוד יש יכולת:

...ולכן ירחם על זולתו, כי כל המרחם מרחמים עליו מן השמים, וזכות הוא לו, בזה ובבא. ברבות הטובה.