ברכת בלעם ורדיפות הגויים

ברכת בלעם ורדיפות הגויים / לפרשת בלק / מתורתו של מרן ר' כ'לפון משה הכהן

אותו "דבר" ששם ה' בפיו של בלעם, הפך להיות מקור של ברכות עילאיות ומיוחדות לעמנו. חלקן אף הוכנסו לעולם התפילות שלנו, "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל".

פסוק נשגב נוסף, הוא התיאור המגדיר אותנו בתור "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". מה כלול בפסוק זה? האם יש כאן תיאור? האם יש כאן ברכה? בדבר זה עוסק רבינו (יד משה, אות כ"ט):

כל קורא ימי עולם, יראה כי הגויים מימות עולם, אינם מחשיבים את ישראל כלל וכלל. ועם כי באמת סוף סוף עם ישראל הוא הנצחיי...ועל זה אומר בלעם, הנה עם זה, עם ישראל, הוא הוא השוכן בעולם לבדו...ובכל זה אינו מתחשב אצל הגויים.

לפי פירוש זה, יש כאן תיאור המלווה בנבואה: העם היחיד שישרוד בהיסטוריה הוא עם ישראל.

בכיוון אחר ממשיך הרב:

ועוד יש לפרש שזו הבטחה שלא יתערבו ישראל בגויים בשום אופן, ולא יכלו כלל. אלא לעולם יהיו עם לבדד נפרדים ונבדלים מכל האומות ולא יוטמעו ולא יאבדו באומות להיות נחשבים עם אנשי עמם לגויהם? אלא ישראל ניכרים, נבדלים, ונפרדים לבדד יהיו תמיד נצח סלה ועד....וזה הפירוש נראה יותר פשטיי ומדוייק מהראשון.

כיוון אחר – אותו הוא לוקח כיותר מדוייק על פי הפשט – מסביר את דברי בלעם כהבטחה. יהיו גלויות, יהיו נדודים, עם ישראל יישאר נפרד בין העמים. תמיד שונה. תמיד מופרד ומובדל. על פי זה שני חלקי הפסוק משלימים זה את זה:

...ולפי זה יהיו ב' המאמרים כאחר "עם לבדד", ושלא יתערב עם האומות להיות נחשב עמהם. וכפל הענין במלות שונות.

בגויים לא יתחשב, הכוונה שלא יספרו אותנו כאשר סופרים את הגויים, כי איננו חלק מקיבוצם.

הסבר נוסף לכפל שבפסוק, נוגע למצבים רוחניים נפולים שהאומה עוברת:

ועוד יש לומר הטעם לכפל הלשון לרמוז על כי בעונותינו בזמנינו זה יש מבני עמנו שחונכו על ברכי זרים, ועזבו את התורה והיראה. והם עושים כמה דברים כשאר האומות. ועם כל זה יש עליהם שם ישראל ועורקי דם היהדות נובעים בהם בכל עת , ורק מצד היותם מחונכים על ברכי זרים הרי הם כתינוק הנשבה בין הגוים שאינו מכיר מה היא התורה ומה דורשת ממנו. ועוד יש לומר על דור זה שגם שיש איזה מעמנו שחונכו כל כך על ברכי זרים שמכחישים גם בצור מחצבתם, וחרפה היא להם להניח עליהם שם יהודי. והם משנים שמם, שפתם, ואת מלבושיהם ומנהגיהם עד כי מצדם הם כאלו הם משאר גויי הארץ,

ישנם יהודים שהחינוך שלהם, חינוך על פי תרבויות זרות, גורם להתנהגות ככל הגויים. אמנם יש כאלה שעוד מזהים עצמם כיהודים, אולם יש מצב חמור מזה: שמנסים להתכחש גם לזהות היהודית. הם מתביישים בהיותם יהודים, ועמלים להעלם בין האומות. כלפיהם נאמר הפסוק:

בכל זאת הקב"ה מבטיח אותנו כי לא תהיה כזאת ולא תעלה בידם מחשבה זאת כלל...והוא ממש מה שאנו רואים כי מצד אחר באים אותם הגוים והעמים אשר חשבו איזה מאחינו להתבולל ביניהם, ומודיעים לכל ומכריזים כי זה האיש ישראלי הוא ומבדילים אותו לרעה בכמה סוגים. עד כי מאותה השנאה ששונאים אותו השונאים לישראל, ממנה תצמח תשועה זו שהישראלי יכיר צור מחצבתו וידע נאמנה כי לריק הוא יגיע. ואין לו מזה שום תקוה גשמית ומדינית וכ”ש רוחנית. ובעל כרחו יכיר את לאומיותו ושבו בנים לגבולם.

שנאת הגויים כלפינו, היא כלי להשבת יהודי לצור מחצבתו. כשהגוי מזכיר ליהודי כל הזמן את עובדת היותו יהודי, הוא מונע ממנו להיטמע ולהתבולל. יהודים רבים שהוקסמו מתרבות הגויים, היו מופלים לרעה עקב היותם יהודים. הרב מדגים דרך אירועים בימי חייו:

כמו שעינינו רואות בזמנינו זה למאות ולאלפים, עד שמזה צמח ענין "הציונים” שנולד מזה גם כן החזרת הארץ ארץ ישראל לעמנו. וקיום לאומיותינו, ותחיית שפתינו, וקיום דתינו ברשיון אדירי הממלכות, כידוע מהחלטתם "סאן רימו” ומכבישת הארץ על ידי האנגלים ועוד.

כלומר, תנועת הציונות יצאה לדרך (לפחות בחלק ממנה) מתוך מוטיבציה לצאת מהמקום בו היו דחויים. אמנם התוצאות אדירות, וקולעות לרצון ה': חזרה לארץ ישראל, הכרה בלאומיות הישראלית (כלומר: אנו לא רק דת, אלא עם), חזרת העברית ועוד.

עלינו לזכור כי גם בתקופות לא נעימות, בהם הגויים עמלו על בידודינו והרחקתינו, הדבר הינו לטובתינו, בכדי לחדד בנו את השיוך אל עם ישראל, עם ה'.

וה' יגאלנו גאולת עולם, ובא לציון גואל צדק במהרה בימינו. אמן.