בס"ד
אני אמית ואחיה-רמז לתחית
המתים / לפרשת האזינו / מתורתו של ר' כ'לפון משה הכהן
תחיית המתים היא אחת מיסודי
ועיקרי התורה והאמונה.
אחת מיסודות האמונה של עם
ישראל הוא האמונה בתחיית המתים. ההבנה כי ישנו המשך למסע אותו עוברת הנשמה. גם אם
כרגע אותה נשמה מסתלקת, אין זה השלב הסופי שלה. את הרמז ליסוד זה מוצא הרב בפרשתנו
(דרכי משה, ח"א):
וכן אמר הכתוב פה "אני
אמית ואחיה", שאחרי מות האדם, הקב"ה ברחמיו הרבים מחייה אותו.
הרב מדייק מפשט פרשתנו:
כתוב קודם שה' ממית, ואז כתוב שהוא מחיה. ולא בסדר המוכר לנו שישנם חיים ולאחריהם
המוות.
הרב מביא רשימת מקרים
מהתנ"ך בהם היה גילוי של כח זה בעולם על ידי צדיקים שונים: אליהו הנביא,
אלישע הנביא, יחזקאל.
עקרון תחיית המתים הוא בעצם
ביטוי קטן לדבר גדול הרבה יותר, שכבר קדם:
וכמו שברא הקב"ה את
עולמו יש מאין וחידש ומחדש בעולמו ניסים ונפלאות רבות מאין ספורות לנו בית ישראל,
ביציאת מצרים, ובקריעת ים סוף, ובעמידתנו על הר סיני והתגלות השכינה אז וקבלת
התורה ועשרת הדברות, ובירידת המן מן השמים, וכהנה וכהנה ניסים נגלים לעיני כל
ישראל, וניסים נסתרים לאין חקר לכל משכיל ומשקיף בהם בתבונה ישרה וצודקת בבית
ראשון ובבית שני, ובימי גלותינו זה. כן עתיד הקב"ה לחיות מתי ישראל ברחמיו
הרבים וכאמור.
יצירת יש מאין היא מחותמו
של הקב"ה בכל דבר ועניין. ניסים רבים בעצם פעלו מאז בריאת העולם, דרך אירועים
היסטוריים שהתרחשו באומה, באופן נגלה ובאופן נסתר.
ומי הוא זה שיזכה למעלה זו?
ולכן ישתדל כל אחד ואחד
לשמור את התרי"ג מצוות וליראה ולאהבה את ה' ברוך הוא, להיות חלקו
באופן בסיסי, המגמה היא
לקיים כמה שיותר ממצוות התורה, אולם הרב מגדיר פה את המגמה "להיות
חלקו", להרגיש משוייך אל הקב"ה, שמגמת חיי היא לעשות רצונו.
אולם באופן ממוקד יותר ישנה
מצווה שיותר מקדמת את המטרה:
וכן מבואר בגמרא, כי עיקר
ועצם תחיית המתים היא למי שעוסק בתורה, ואינו מרפה עצמו מדברי תורה, ולכן ראוי לכל
אדם לחוס ולרחם על נפשו ונשמתו, להיות לו עת קבוע ללמוד בו תורה כפי מה שתשיג
ידיעתו, וכפי מה שאפשר לו.
עסק התורה. חיבור ל"עץ
חיים היא למחזיקים בה". לימוד כפי היכולת, גם אם אדם עובד (שהרב ראה בזה ערך
עליון! וכן נהג בעצמו, שלא קיבל משרה רבנית בתשלום, עד שלא היתה לו ברירה ולא עמד
בלחץ פרנסי ורבני הקהל).
ואם אדם לא בעל יכולת?
כבר אמרו חז"ל שיש לו
תקנה להיות משיא בתו לתלמיד חכם, ולעשות פרקמטיא (=מסחר) לתלמידי חכמים, ולהיות
מהנה תלמידי חכמים מנכסיו...ובכלל זה מי שעושה מחזיק תלמיד חכם ללמוד והוא משלם
שכרו די פרנסתו.
כלומר, גם סיוע ללומדי
תורה, באופניו השונים, יש בו להביא ברכה לנשמת האדם ולזכותו בחיבור לעצם החיים,
ולחיים שלאחר המוות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה