בס"ד
להיות בציפייה ברוכה! /
לפרשת כי תשא / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
עם סיום הוראות בניית
המשכן בתחילת פרשתנו, מצווה ה' לסייג את הבניה אך ורק לימי החול. השבת חייבת
להישמר (לא, טז):
וְשָׁמְרוּ
בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית
עוֹלָם:
הציווי הוא לשמור את
השבת. מהו התוכן של הציווי הזה? מה מצופה מעם ישראל לעשות? הביטוי
"לשמור" את השבת אמנם מופיע בעשרת הדברות, ושם המשמעות היא להמנע
ממלאכה, אולם כאן לא ניתן להסביר כך, כי כאן מדובר על ציווי חיובי: שמירה כדי
לעשות, ולא שמירה כדי להימנע.
מסביר רבינו (אות ו):
אפשר לפרש על פי מה
שאמרו בגמרא (ביצה טז, א) "מחד שביך לשבתיך". כי בית שמאי מיום ראשון
היו דואגים בכבוד השבת, ואם ימצאו דבר טוב קונים אותו לשבת, ואם אחר כך ימצאו יותר
טוב ממנו אוכלים הראשון ומשאירים הטוב והיפה לשבת,
התלמוד במסכת ביצה מספרת
על הנהגתם של שמאי והלל בהכנותיהם לשבת. הלל (שאת הנהגתו לא מביא רבינו כאן) היה
סומך על הקב"ה שיזמין לו כל צרכי שבת המשובחים לקראת השבת. שמאי נהג אחרת:
החל
מיום ראשון כבר היה קונה דברים לכבוד שבת. אם היה מוצא טוב ממה שקנה, היה קונה את
המשובח יותר, ואת מה שקנה בתחילת השבוע – אכל. כל השבוע היה שמאי מודע לשבת
המתקרבת ובאה, לכבדה ככל יכולתו.
וזהו רמז הפסוק "ושמרו
בני ישראל את השבת", מלשון (בראשית ל"ז א') "ואביו שמר את הדבר",
שענינו המתנה וציפוי לדבר, לומר שהאדם צריך תמיד להיות שומר ומצפה מתי יגיע יום
שבת לענגו, ולא מיום חמישי או יום ששי יהיה מצפה, אלא "לעשות את השבת",
את לרבות הרבה ימים אפילו מיום ראשון.
המילה 'שמירה' מתפרשת כאן
במשמעות של 'ציפייה ודריכות', באותו אופן שהיא מוזכרת אתצל יעקב אבינו המחכה ומצפה
לראות מתי יתקיימו חלומות יוסף בנו. (פירוש כזה למילה 'שמירה' נמצא כבר אצל
החיד"א זצוק"ל, שהשבוע, בי"א אדר, ציינו את יום פקודת שנתו, ורבינו
משליך אותו גם לענייננו).
מודעות כזו היא אקטיבית,
"לעשות", ובכך אדם חי את אווירת השבת כל חייו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה