בס"ד
היציאה לחרן: בריחה או
חיפוש? / להפטרת פרשת ויצא / מתורת רבנו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
ליציאתו של יעקב מכנען
לחרן מספרת התורה שני נימוקים: הבריחה מפני עשו המתכנן להרגו, והחיפוש של אשתו. האם
נין להצביע על הסיבה המרכזית? בפשט התורה נראה כי רבקה משתמשת בתירוץ הנישואין כדי
לשכנע את יצחק לדרבן את יעקב לצאת, אותם אנו מבינים שזה מעין "סיפור
כיסוי" לטעם האמיתי – הבריחה.
כותב רבנו שהתשובה נמצאת
בהפטרה שלנו (אות כה):
"ויברח יעקב שדה
ארם, ויעבוד ישראל באשה, ובאשה שמר" (הושע יב, יג). אפשר לרמוז בזה מה שכתבתי
לעיל ברמז הסמיכות (אות א') מה שנאמר בסוף פרשת תולדות, "וישמע יעקב אל אביו
ואל אמו", ולא אמר "אל אביו ואמו", לרמוז שיעקב בלכתו לחרן עשה שתי
פעולות: קיים מצות אמו שאמרה לו לברוח מפני עשו אחיו, וקיים מצות אביו שאמר לו
ללכת לקחת משם אשה.
בתחילת פירושיו על הפרשה
רבינו מסביר את הטעם לסמיכות בין סוף פרשת תולדות לתחילת ויצא. הוא מסביר כי התורה
רומזת שהמוטיבציה של היציאה היתה כפולה כמו שכתבנו לעיל: גם לברוח מ... וגם ללכת
אל....
ממשיך הרב:
עוד נקדים מה דאיתא
בגמרא (קידושין לא, א) "אמר לו אביו השקיני מים ואמו אמרה השקיני מים, יתחיל
באביו, שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו".
יש כלל בהלכות כיבוד
הורים שאם האב והאם מבקשים דבר מה, יש לקיים קודם את רצון האב, כי גם האם חייבת
בכבוד האב. (כמובן שזה לא סותר את ציווי חכמים בחיובי הבעל כלפי אשתו (מסכת יבמות
סב, ב): "האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו..."). יעקב אבינו נוהג
על פי כלל זה:
וזהו שאומר הפסוק "ויברח
יעקב שדה ארם" לקיים מצות אמו, ואחר זה "ויעבוד ישראל באשה" קיים
מצות אביו. ועשה הדבר העיקרי אצלו לקיים מצות אביו, ולזה אמר "ובאשה שמר",
כל מה שעשה הוא כדי לשמור מצות אביו שאמר לו "לך פדנה ארם וקח לך משם אשה
מבנות לבן אחי אמך", ולכך הסכים לעבוד תקופה ארוכה יותר מדאי מה שלא אמרה לו
אמו, וזה מטעם שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו.
הנביא הושע אכן מציין את
שני הטעמים, הבריחה והעבודה, אולם לאחר מכן הוא מסכם מהו הטעם המרכזי – חיפוש הרעיה שתבנה איתו את בית ישראל,
"ובאשה שמר". דיוק זה מסביר מדוע לצורך הבריחה הוא נעלם לתקופה כל כך
ארוכה. אם זה בשביל הבריחה בלבד, היה יכול לקצר את שהותו, אלא שעיקר מטרתו היתה
להתחתן ולבסס את דור ההמשך של עם ישראל.
אגב, כשמעיינים בפסוק
בהושע מבחינים כי פעם הוא נקרא 'יעקב' ופעם 'ישראל'. הראשון בצמוד לבריחה והשני בצמוד
לנישואין. הדבר מחדד את הרעיון של הרב, ו"תן לחכם ויחכם עוד" (משלי ט,
ט).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה