שאגת הנבואה!

בס"ד

שאגת הנבואה! / להפטרת פרשת וישב / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

הפטרתנו נפתחת בביקורת קשה כלפי עם ישראל. חז"ל מבינים כי הביקורת היא על השבטים עצמם, בני יעקב אבינו, על מכרם את יוסף הצדיק. בסיום ההפטרה מחדד ה' לעם: לא ניתן להשתיק את דבר ה'. לא ניתן להתחמק מקולו הנישא בכח ובעצמה. וכמו שכך היה – כך גם יהיה בשוב הנבואה (אות יז):

"אריה שאג, מי לא יירא, ה' אלהים דבר, מי לא ינבא" (עמוס ג, ח). אפשר שזה רומז על זמן ימות המשיח שהוא מזרע יהודה הנקרא אריה, שנאמר (בראשית מט, ט) "גור אריה יהודה", דבזמן הגאולה תפול אימתה ופחד על כל העולם, ומי לא יירא מה'? ויתקיים דברי הנביא (ירמיה לא, לג) "כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם, ומלאה הארץ דעה את ה'",

ישנו אריה שואג המרתיע את כל באי עולם, "מי לא יירא?". האריה הזה הוא המשיח המגיע מבית דוד משבט יהודה שסמלו הוא האריה. כאשר תתגלה אותה גאולה לעיני האנושות כולה יתעורר פחד מעם ישראל. תהיה הכרה באמיתות הקשר בין ה' לעמו, וממילא יתברר כי כל עבודתם עד כה לאליליהם היתה לשוא ולריק, וממילא יחפשו דעת אמיתית, ותתמלא הארץ את ידיעת ה'.

וזהו הרמז בהפטרה על השלב אחרי הכרה עליונה זו:

וזהו "ה' אלהים דבר", שכל העולם יאמינו כי ה' אלהים דבר, ואין אמונה אחרת ואין אלוה זולתו, "מי לא ינבא", שכל ישראל יהיו כמו נביאים לדעת את הכל, ומלאה הארץ דעה את ה'.

כשהעולם מתעלה להכרת בה' יתברך כבורא העולם, עם ישראל כולו עולה לקומה הבאה – מדרגת הנבואה. ה' ידבר וכל עם ישראל ישמעו.

רבינו מוצא כאן מסר ברור המדבר על הגאולה כתהליך חובק עולם ולא רק כתהליך המקדם את עם ישראל לבדו. הדבר מתאים גם לסדרת הנבואות המופיעה עד הנבואה הזו של עמוס, בהן הוא מוכיח את האומות על העוולות שעשו. בכך משלים הנביא עמוס את הרעיון: לאחר שיתקנו העמים את פשעיהם, הם יגיעו להכרה בה', וזה עצמו יניע את חזרת הנבואה, במהרה בימינו אמן.