כמה אתה שווה?

 בס"ד

כמה אתה שווה? / לפרשת לך לך / מתורת רבנו בנציון הכהן יהונתן זצ"ל

אברהם אבינו המהלך ערירי מקבל הבטחה מהקב"ה על ריבוי זרעו. אמנם הניסוח של הברכה הוא מעט מוקשה:

ויוצא אותו החוצה וגו' ויאמר לו כה יהיה זרעך. מה שאמר לו "כה" ולא אמר "כן", התירוץ לזה מבואר על פי דברי הרב בעל הטורים ז"ל דרמז לו דלאחר כ"ה שנים יוולד לו, שהרי עתה היה בן חמשה ושבעים שנה ובשנת המאה נולד לו ע"ש.

המילה "כה" היתה יכולה להיות מוחלפת במילה "כן" המצויה יותר. מדוע אם כן המילה "כה" נבחרה? רבינו יעקב בן רבנו אשר מוצא בזה רמז לגיל של אברהם אבינו בהולדת יצחק. אבל ישנה שאלה נוספת:

אך אכתי קשה דהרי כאן אמר לו "אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך", דמשמע דקאי על הריבוי ואיך שייך שיהיה ריבוי הזרע בשנה ההיא שיולד לו יצחק?

המילה "כה" נאמרה ישירות על לידת יצחק, ובלידת יצחק נולד רק אדם אחד... איפה בא לידי ביטוי הריבוי המובטח? אמנם ניתן להסביר באופן פשוט:

וכפי פשוטו יש לומר דקאי על ההתחלה.

יצחק הוא ההתחלה של הריבוי, ולכן המילה "כה" מתאימה גם בלידת אדם אחד, כי הוא הראשון בתהליך.

אמנם יש כאן עומק נוסף:

ועוד יש לומר דרך דרש על פי מה שכתב הרב 'עשרה למאה' (רבי צבי הירש מוואדיסלב, פולין המאה ה-19) לפרש מה שאמרו בגמרא "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר", דלאו סיפיה רישיה ולאו רישיה סיפיה: דברישיה קאמר "והיה מספר" משמע דיספר, ואחר כך קאמר "אשר לא ימד ולא יספר" ומשני "כאן כשעושין רצונו של מקום כאן כשאין עושין רצונו של מקום". והקשה: דאיך בשעה אחת דיעשו רצונו של מקום יתהפכו מיש מספר לאין מספר? שאם עתה הם חס וחלילה רשעים ויש להם מספר, אם יעשו תשובה יהפכו בן רגע לאין מספר? וכן להפך.

התלמוד מקשה על סתירה בפסוק על ברכת הריבוי של עמנו, שמתחילת הפסוק משמע שניתן לספור את עם ישראל, ומסוף הפסוק משמע שלא ניתן יהיה לספור. התלמוד מיישב שמדובר על שני מצבים שונים: אם ישראל עושים רצון ה' הם לא ניתנים להיספר, ואם חלילה לא – ניתן לסופרם.
אולם בספר 'עשרה למאה' מקשה על תשובה זו: אם יעברו ישראל ממצב של 'אינם עושים רצונו של מקום' למצב ההפוך, כיצד פתאום יעלה מספרם מ'נספר' ל'בלתי נספר'? וההיפך.

ותירצו דהצדיקים יערכו לפי מעשיהם בערך הרבה אנשים פשוטים כמו שכתוב "שקול משה כנגד ששים רבוא", ולכך כשיהיו עושין רצונו של מקום אין להם מספר, שאין מי שיכול להעריך כל אחד ואחד כמה ערכו מאיזה מספר אנשים! מה שאין כן אם לא יהיו עושים רצונו של מקום, דאז כל אחד ערכו ידוע דהוא אחד בלבד, וממילא יהיה ניכר כמה מספרם.

ישנו יסוד חשוב המופיע בחז"ל: לא כל בני האדם נערכים באותו אופן. יש אדם שפעולותיו וסגולותיו הן כה כבירות, שהוא נשקל כעשרות בני אדם אחרים, ולעיתים אף כמאות ויותר! משה רבנו אף היה שקול כנגד כל ישראל, שישים ריבוא.

על יסוד הדברים אלה מיישב הרב את שאלתו דלעיל:

והנה כאן אמר הקב"ה לאברהם "וספור את הכוכבים ויאמר לו כה יהיה זרעך", דכתבו רבותינו ז"ל דהכוכבים רומזים לצדיקים, כמו שכתוב "ומצדיקי הרבים ככוכבים". וזה שרמז לו "כה יהיה זרעך" שגם יצחק שהוא צדיק, אין ניכר כמה ערכו ממספר בני אדם פשוטים.

השינוי במעלתם של ישראל, המעבר מ'אין עושים' ל'עושים רצונו של מקום' הוא עצמו כולל את ההתעצמות המספרית ממצב 'נספר' למצב של 'לא ייספר'. אדם מישראל ההולך כרצון ה' מעלה את ערכו כמי שמוריד טוב ושפע לעולם, וכמי שמקבל כוח לקדם את המציאות, וממילא הוא כבר לא נספר כאדם אחד אלא ככח המקביל לפעולתם של אנשים רבים.