יוסף חי, או בחיים?

 יוסף חי, או בחיים? / לפרשת ויגש / מתורת ר' רחמים חי חוויתא הכהן זצוק"ל 

האחים החוזרים ממצרים מבשרים לאביהם את הבשורה המפתיעה והמשמחת ביותר: יוסף בחיים! תגובתו (מה, כו):

 וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר, עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי-הוּא מֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם.

 ‏למה הוא לא האמין? וכי יעלה בדעתו שבניו צוחקים עליו בנקודה כה רגישה? ובלשונו של רבינו (מנחת כהן):

דיש לדקדק דלמה ליה למימר (למה לו לומר)  "עוד יוסף חי" הלא באומרם אליו שהוא המושל בכל ארץ מצרים מובן מאליו כי עודנו חי! ועוד יש לדקדק, למה באמת יעקב אבינו ע"ה לא האמין להם? דאיך יעלה על הדעת שידברו אליו שקר גדול כזה, שאין בו שום שורש אמת?? ...ועוד מה להם לשבטים לשקר בזה??

למה האחים חוזרים על דבריהם לגבי חיי יוסף, שהרי אם הוא מלך, הוא מן הסתם בחיים! 

מדקדוקים אלה, מחדש הרב שהמסר של האחים-אחר:

עד יוסף חי וגו'. ירצה (=כוונתו לומר) עודנו בצדקותו! 

יש בדברי האחים שתי בשורות, ולא רק אחת כפי שהיה נראה בתחילה:

א. יוסף שומר על צידקותו למרות שנות הריחוק הרבות מהבית.

ב. הוא מושל בכל ארץ מצרים.

ברור שאם האחים אמרו שיוסף חי פיזית-הם לא יתעתעו באביהם הכואב. בזה יעקב אכן מאמין.

לגבי מצבו הרוחני של יוסף, יעקב מפקפק:

דהנה נודע, שעל פי הטבע, גם בהיות האדם צדיק תמים ועובד ה' באמונה, לפעמים יטה מדרכו הטוב לדרך רעה משני פנים, א) מחמת העושר והגדולה שנתחדשו לו אח"כ... ב) מתערובתו עם אנשים רעים, כי לאט לאט יקנה דעותיהם הנפסדות והוא לא ידע וכעבור איזה ימים ידמה להם במעשיהם הרעים. 

גם צדיק נתון בסיכון רוחני בשני נסיונות: העושר המופלג, והחברה הרעה. את שתי הסיבות האלה שללו האחים:

ועל כן באו השבטים להגיד ליעקב אבינו ע"ה גודל צדקת יוסף הצדיק ע"ה, שניכר שלימותו מתוך ההתנגדות, וזהו שאמרו "עוד יוסף חי" שעודנו בצדקותו כשעה שיצא מאתך, עם כי הוא "המושל" שהוא בעושר וגדולה. ועוד "בכל ארץ מצרים" ארץ מלאה גלולים שטופי זמה,... עם כל זה עודנו חי וצדיק כמו שהיה...

הוא חי=צדיק (הרב רומז על פי הסוד), למרות שהוא שולט בכל ארץ מצרים. עכשו מובן יותר חששו של יעקב אבינו:

 אבל יעקב אבינו בשמעו דבר נפלא כזה לא האמין להם, וסבר כי מה שאמרו לו שעודנו בצדקותו הוא כדי להפיס דעתו שלא יצטער אבל באמת אולי נחסר דבר מה מצדקותו מחמת ב' הסיבות הנזכרות.

 ‏חוסר אמונו של יעקב אבינו, הוא על המצב הרוחני של בנו: האמנם שמר על עצמו בתומתו ובצידקותו? או שמא האחים אומרים לי זאת כדי להרגיעני? ומסיבה זו, הוא מחליט לפוגשו, כדי לתהות על מצבו האמיתי.

 ‏נלמד מפה גם אנחנו שדאגה אמיתית לשלומו של ילדנו, כוללת את מצבו הרוחני, לא פחות ממצבו החומרי, ומתוך כך לחשוב כיצד לכוונו בדרך הישר והטוב.

 ‏שבת שלום, רועי