הקרבנות וארץ ישראל

הקרבנות וארץ ישראל / לפרשת ויקרא / מתורתו של רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל

המשכן – עם כל מעלתו העצומה – אינו אלא תחנת ביניים. עיקר השראת שכינה, היא במקום אשר יבחר ה', בהר ה', הר הבית. כל מה שאנו מתחילים ללמוד מפרשתנו זו, על עניין הקרבנות, אין עיקרו במדבר, כי אם בכניסתם לארץ. לכאורה, הדבר אינו מובן: הרי קרבן – במיוחד אם הוא מקביל לעבודת התפילה – אינו מוגבל במקום, ומדוע דווקא הקפידו על ארץ ישראל?

ר' כ'לפון, מסביר מדוע דווקא בארץ, בעבודת ה' מתגלה עלינו מלכות ה':

(יד משה ב') ויקרא אל משה. איתא (=מובא, כתוב) במדרש הדא הוא דכתיב "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד". פירש אדוני אבי יצ"ו (=ישמרו צורו ויפדהו) , על פי מה שנראה לו לדחות טענת האומות, האומרים שהם רוב, ויש ללכת אחריהם, כיון שאנו בארץ ישראל, הוי כקבוע, וקבוע כמחצה על מחצה דמי.

ישנה טענה של אומות העולם (וזו טענה שלעיתים נשמעת גם אצלנו): הרי הולכים אחר הרוב, ואם הרוב הם גויים, אולי הצדק חלילה אצלם? כדי לענות על זה , הרב מגייס את הדין ההלכתי של "קבוע". משמעות הביטוי – על קצה המזלג – היא, שאם יש דבר מה שיש לו מקום קבוע, גם אם הוא נמצא בין הרבה קבועים אחרים, איני מכריע על פי הרוב, אלא מתייחס למציאות כחצי חצי. לדוגמא: חנות אחת מוכרת כשר, ותשע חנויות טרף, ונמצא בשר, שלא ברור מקורו, הבשר הוא ספק כשר, ולא ודאי טרף (יש לזה השלכות, ולא נאריך כמובן). לענייננו: הימצאות עם ישראל בארצו, מייצר מציאות של קבוע, ומבטל בזה את טענת הרוב.

לאור זה ממשיך הרב:

והנה מצות הקרבנות הם בארץ ישראל, כי במדבר לא הקריבו קרבנות, רק בהר סיני כמו שאמרו חז"ל. וזהו רמז דברי המדרש "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו" דיני הקרבנות שעתידין להקריב רק בארץ ישראל, וממילא יש לנו דין קבוע, ולכך "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" ולא ללכת אחרי רובא;

עבודת הקרבנות המיוחדת לארץ ישראל, היא המוכיחה כי אנו עם ה'.

ועל פי זה מובן מדרש נוסף:

ועל פי זה אפשר לפרש דברי חז"ל במדרש "כיון שהגליתנו מארצנו בדין הוא שלא לשמור את המצות". מכיון שאין לנו דין קבוע צריך ללכת אחרי הרוב אלו האומות! וזהו גם כן מה שאמרו חז"ל בגמ' (כתובות ק' ע"ב) "הדר בחוצה לארץ, דומה כמי שאין לו אלוה", והוא מטעם האמור, שיש נגדו טענת רובא.

מזעזע! הימצאות של עם ישראל בחו"ל, יש בה אלמנטים של ניתוק מהקב"ה!, וזה בדיוק מהכיוון ההופכי: הימצאות ישראל בחו"ל, יש בה מעין הצדקת טענת האומות חלילה, ולכן נראה כמי שאין לו אלוקים, אלוקי ישראל.

דבר זה מתחדד במדרש הבא במיוחד:

 וזהו גם כן מה שאמרו במדרש "אמר הקב"ה לאברהם אם בניך נכנסים לארץ מקבלים את אלהותי". והוא על דרך האמור, כדי לבטל טענת רובא, וגם יהיו דומים כמו שיש לו אלוה;

 

בימים אלה, אנו מתפללים ומקווים כי הסערה העולמית, תגרום לעם ישראל להתקבץ ברחמים אל הארץ, ומתוך כך להגביר את השראת השכינה, וזירוז הגאולה השלמה.