עובד את ה' או את השכל שלי? / לפרשת בחוקותי / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל
הברכות המופיעות בתחילת פרשתנו, מותנות בעשייה
מצידנו (ויקרא כ"ו,ג'):
אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ
וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם׃
הכתוב כורך את החוקים ואת
המשפטים כתנאי אחד לקבלת הברכה.
מה הקשר ביניהם? האם ישנה גם
תלות? כותב רבינו:
ועוד נראה לי בדרך רמז על פי מה
שכתב הבן איש חי ז"ל ריש פרשת חקת לחקור, דכיון שגם החוקים הכתובים בתורה יש
בהם טעם, אם כן למה התורה לא כתבה הטעם שלהם, והשאירה אותם כחוק בלי טעם? ותירץ,
דהקב"ה רצה לנסות את ישראל אם ישמרו את המצוות לשם ה', ויהיה לבם שלם עם ה'
לשמור את החקים כמו המשפטים, עיין שם.
הבן איש חי, רבינו יוסף חיים
מבגדד ע"ה שואל:הרי לכל מצוה יש הגיון. גם לחוקים, שטעמם אינו נגלה לשכל
אנושי, ודאי ישנו טעם והגיון. אם כן, מדוע הקב"ה לא מוסר לנו אותו? הרי בכך
נוכל לקרב את הקיום אל ליבנו! ומתרץ הבא"ח, שהחוק הוא מעין מבחן אמונה: האם
אתה עושה את המצוה לשם ה', או רק אם אתה מבין.
רבינו לוקח את העקרון הזה, צעד
אחד קדימה:
וזה שאמר " אם בחקתי תלכו,
ואת מצותי תשמרו" - שניהם כאחד טובים - אז זה סימן, "ועשיתם את'ם",
אותיות אמ'ת, שאתם מקיימים המצוות לאמתתם, כלומר באמת לשם שמים, ולא רק בגלל הטעם
שנמצא בהם, שהם כמצוות שכליות.
אדם המקיים את חוקי התורה,
שטעמם אינו מושג לנו, מעיד כי כל מצוותיו לשם שמים! אם לא היה מקיים את החוקים,
היינו אומרים, שמא קיום שאר המצוות אצלו, הוא מפני טעמם הנקלט בשכל האנושי! ממילא,
כששני סוגי המצוות מקויימות יחדיו, יש חותם של אמת, על כלל עבודת האדם כלפי ה'.
לפי זה מסביר רבינו את הפסוקים
המופיע בתהלים פ"ט:
לב אִם-חֻקֹּתַי
יְחַלֵּלוּ; וּמִצְוֹתַי, לֹא יִשְׁמֹרוּ.
לג וּפָקַדְתִּי
בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם; וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם.
וכך הוא מסביר:
וזהו רמז הכתוב "אם חקתי
יחללו", אז גם "ומצותי לא ישמרו" אפילו שמקיימים!
ישנה תלות וזיקה בין החוקים
למשפטים: מי שאינו מקיים את החוקים, ובזה הוא מחלל אותם, הופך אותם לדבר חולין,
בזה עצמו הוא מראה שהמצוות – אותם הוא לכאורה שומר! – אינן אמיתיות אצלו, ואין
הדבר נחשב כאילו הוא מקיימם.
התורה – חותמה אמת. גם קיומה
צריך להיות ממקום של אמת.
ויהי רצון שנזכה לעבוד את ה'
באמת ובשמחה.
לע"נ שולה בת פרחה ויהב בן
טל ז"ל
שבת שלום,
רועי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה