להשקיע נכון, להשקיע בנצח

 להשקיע בטוב, להשקיע בנצח / לפרשת נח / מתורת רבינו מקיקץ שלי זצ"ל

המילה תולדות משמעותה לרוב צאצאים, לכן פתיחתה של הפרשה מפתיעה אותנו מאד:

אלה תולדות נח נח איש צדיק - עיין פירוש רש"י ז"ל שעיקר תולדותיהם של צדיקים מצוות ומעשים טובים. ובתנחומא (אות ב') על פסוק (משלי יא, ל) "פרי צדיק עץ חיים" אמרו כן. וכתב הרב עץ יוסף ז"ל דזהו הרמז שקראם הכתוב "פרי", דעיקר מה שנוטעין האילן הוא לעשות פרי תבואה ולא בשביל זרעו אשר בו, כן האדם עיקר יצירתו בעולם הזה הוא לעשות פרי תבואה מתורה ומעשים טובים, ולא בשביל הבנים שהם זרעו. עוד כתב שם הרב הנזכר דהטעם שנקראים "תולדות", הוא משום שנבראים מהמצוות מלאכים. ע"ש.

רש"י הרגיש בשאלה זו, והוא מיישב על פי המדרש המסביר שמה שהצדיק מוליד הוא מעשיו הטובים. ומדוע לא מחשיב את ילדיו? מסביר מפרש המדרש, הרב עץ יוסף, בשני אופנים: או מפני שילדיו מכונים "זרעו" והמצוות "פירות" ועץ ניטע עבור פירותיו, או מפני שגם במצוות ישנה לידה רוחנית של מלאכים, כמוזכר במשנה אבות (ד, יא):

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הָעוֹשֶׂה מִצִוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְּרַקְלִיט אֶחָד

רבינו מרחיב את הנימוק השני:

ואפשר לפרש דזהו הטעם גם כן...משום שיוולדו מהם מלאכים, וכמאן דאמר מלאכים עדיפי מצדיקים...

ישנה מחלוקת בחז"ל (סנהדרין צג, א) מי עדיף, האם מלאכים או צדיקים. סוגיה זו גדולה מכדי לדון בה במסגרת זו. הרב מקיקץ טוען שהטעם השני של העץ יוסף יהיה נכון יותר לפי הנימוק שמלאך גדול מצדיק, שכן גם אם בניו צדיקים, המלאכים שייבראו מהמצוות – גדולים יותר.

אבל מצד שני ניתן להסביר גם לפי הדעה השניה, זו הסוברת שצדיקים גדולים מהמלאכים:

...אי נמי אפשר לפרש דגם למאן דאמר צדיקים עדיפי, טובים הם המצוות ומעשים טובים מהבנים, כי הבנים עלולים לחטוא ולהרשיע ועל ידי זה גורמים עונשים לאביהם, לא כן המצוות ומעשים טובים שעל ידם נבראים המלאכים, קרובים לשכר ורחוקים מהפסד.

אנו אוהבים את ילדינו, ומשתדלים לחנכם על הצד הטוב ביותר. אנו מרבים בתפילות ובייעוץ, ובלבד שנראה אותם הולכים בדרך הטוב והישר. לצערנו, כבר אמר שלמה המלך (קהלת יא, ו):

אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

לא תמיד התוצאות רצויות חלילה.

מעשה טוב שעשה אדם לעומת זאת הוא שלו לנצח. מצד זה יש שם של "תולדה" בטוחה ויציבה דווקא למעשים הטובים.

את הרעיון הזה מבהירה התורה סביב נח (ואולי המסר מתחדד על רקע דורות שלמים שצפויים להימחק במבול), שאדם חייב לטפח את התפתחותו הרוחנית משל היו גם הם בניו האהובים,

ומזה ומזה אל תנח ידיך.