בס"ד
הכל תלוי בך, חבר /
לפרשת מצורע / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל
בפרשתנו מספרת התורה על
דרך התיקון של הצרעת. כמו שבתהליך יצירת הטומאה היה מעורב הכהן, כמו כן גם בתהליך
התיקון.
אולם האופן שבו הדברים
כתובים מעלה שאלה אצל רבינו (אות א):
א, וראה הכהן והנה נרפא
נגע הצרעת מן הצרוע [יד, ג]. הנה תיבת מן הצרוע הוא שפת יתר.
ברור הדבר שהצרעת היתה
אצל המצורע, ומה טעם כפל הלשון?
ויתכן במה שנודע שהצרעת
בא על חטא לשון הרע וראיה ממרים, וכן דרשו ע"פ "זאת תהיה תורת המצורע"
- תורת המוציא שם רע. הנה כי כן כאשר ישים
הצרוע אל לבו לשמור פתחי פיו לבל ישוב עוד לכסלה (=לטיפשותו) ושב ורפא לו.
כפי שכבר למדנו בדברי
הרב בדרשתו על פרשת תזריע, יסודו של נגע הצרעת אינו בעניין חיצוני, אלא בפגם עמוק
פנימי שיש לרפא אותו בתהליך פנימי. הרפואה בא תבוא אם האדם ישים על ליבו שלא להכשל
שוב.
וזה אומרו "וראה
הכהן והנה נרפא נגע הצרעת" וזה מסיבת "[מן] הצרוע" עצמו, ששם אל
לבו לתקן עותתו ומידו היתה זאת לו כי נרפא הנגע.
כמו שהעונש נבע מתוך
מצבו הרוחני השפל של המדבר לשון הרע ורכילות, וכן של המוציא שם רע, כך גם מייחסת
התורה את ההצלחה של "הטיפול" לאדם ששינה את הרגליו והחל לבלום את פיו.
השהיה מחוץ למחנה,
חוויית הבדידות, היא זו שגורמת לאדם להבין את כל תוצאות הפירוד שגרם בדיבוריו
הרעים, ומתוך כך החוטא עובר תהליך פנימי, שבא לידי ביטוי בשוב בשרו לתיקונו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה