אשרי מזכי הרבים!

אשרי מזכי הרבים! / לפרשת שמיני / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

בסיום פרשת מאכלות אסורות, התורה מסכמת את האבחנות שיש לעשות בגישתנו לאכול (יא, מז):

לְהַבְדִּיל, בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר; וּבֵין הַחַיָּה, הַנֶּאֱכֶלֶת, וּבֵין הַחַיָּה, אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל. 

בפשט מדובר על סוגי המאכלים.

רבינו מביא את דרשת החת"ם סופר על הפסוק:

פירש הרב חתם סופר ז"ל "להבדיל בין הטמא ובין הטהור", היינו בין אומות העולם לישראל, "ובין החיה" וגו', היינו בין ישראל לעצמם...

מה המקור של הדימוי? רש"י בתחילת פרשיית המאכלות (יא, ב):

זאת החיה - לשון חיים, לפי שישראל דבוקים במקום וראויין להיות חיים, לפיכך הבדילם מן הטומאה וגזר עליהם מצות, ולאומות העולם לא אסר כלום.

על בסיס רעיון זה, ממשיך החתם סופר:

אך יש "חיה הנאכלת", היינו המרביץ תורה ברבים,..."ובין החיה אשר לא תאכל", זה המחזיק תורתו לעצמו, ואינו משפיע לאחרים, עיין שם.

התורה מבחינה בין שני סוגי "חיות", כלומר, אנשים מישראל: הנאכלים, המהנים אחרים מתורתם, ובין אלה שאינן נאכלים, כלומר אנשי תורה שאינם מהנים אחרים בתורתם.

על יסוד זה, רבינו הרב אלטר, מסביר כי ישנו רמז נוסף:

ולפי עניות דעתי, לפי זה, יש לפרש "להבדיל בין הטמא" וגו' היינו על דרך מה שאמר התנא בפרק ה' דאבות "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו"

מעלת זיכוי הרבים היא אחת מהמדרגות הגבוהות ביותר בעבודת ה'. "מזכי לחייבא" כמכונה בזוהר הקדוש. אחת מההבטחות אליו היא שהוא מקבל שמירה מיוחדת מלחטוא בעצמו. מכיון שראינו שהפסוק שלנו מדבר על מזכה הרבים, ניתן למצוא רמז להבטחה הזו אצלנו:

ולזה אמר "להבדיל בין הטמא ובין הטהור", שיהיה מובדל מכל דבר טמא ואסור, ולא יבא לידי חטא, זהו עצמו ההבדל בין "החיה הנאכלת" שהוא מרביץ תורה ברבים, ומזכה את הרבים, "בין החיה אשר לא תאכל", שאינו משפיע לאחרים, שהמזכה את הרבים - זוכה להבדיל בין הטמא ובין הטהור.

אומר רבינו, שגם ההבדלה "בין הטמא לטהור", קשורה לאבחנה שבאה אחר כך: ישנו מי שמורחק מן הטומאה, מן החטא, ושומר על טהרתו. ומי הוא זה? החיה הנאכלת, תלמיד החכמים המזכה את הרבים. יש כאן מעין ערבות בין הקב"ה לאותו למיד חכם: אומר הקב"ה למזכה הרבים: אתה שומר על שלי, על בני, ומאיר להם דרכי חיים. אף אני אגן ואשמור עליך, מידה כנגד מידה.

ויהי רצון שנזכה להיות ממזכי הרבים, המשמחים לב אלקים ואדם.